החיים והמות בכפיפה אחת

> הציפיה לילדם הראשון הדירה שינה מעיניו. הוא היה מתוח כמו קפיץ דואג כיצד > יתפקד כאשר תגיע שעת הלידה. בבוקר הלך כרגיל למקום העבודה תוך ידיעה > שהגיסה תבוא לשמור עליה. .הוא לא דאג ידע שהשאיר אותה בידיים בטוחות . ואז > הגיע הצלצול המבשר על הולדת הבת. הגיסה נשמעה מתוחה ומודאגת. לפי נימת > קולה הבין שמשהוא השתבש. כשהגיע לבית החולים ראה את ההמולה . האחיות > רצו הלוך ושוב ומנהל המחלקה צרח על המילדת והאחיות והאשים אותן ברשלנות > שכמעט והביאו למותה של היולדת. הרופא השתתק כאשר ראה אותי והבין שאני > האבא. . > היא שכבה על המיטה חיוורת וצבע עורה כצבע הסדין הלבן עליו שכבה. > בקושי יכלה לדבר וסרבה להסביר לי מה השתבש. . רק לאחר מכן נודע לי כי > המילדת לא הייתה לידה בשעת הלידה ו והסיבוך גרם לה לאיבוד דם רב.. > הדאגה לשלום האישה השכיחה ממני את הילדה ששכבה שם בתוך הערסל. שלחתי אליה > מבט חטוף ונדמה היה לי שעיניה מדברות אלי. הייתה זו מעין התרסה. "אני כאן ולא > שלחת אלי אפילו מבט חטוף אחד" . בין אם היו אלו הדברים שהביעו עיניה ובין אם > לאו, הרגשתי אשמה מסויימת. הרגשה של התעלמות מהדבר היקר שכל כך ציפינו לו > ועכשיו הוא נדחק לקרן זוית.. רק אז התקרבתי אליה וסקרתי אותה במבט בוחן. > עורה היה צח עם כתמי אדמומית על לחייה. ומה שמשך את עיני היו העיניים > הכחולות . . כבר אז התכוננתי לבדיחות שישמיעו לי על החלבן הסקנדינבי עם > עיני התכלת או על השכן מהקומה השלישית.. הבדיחות העלו חיוך על שפתי. ידעתי > שהעיניים הכחולות הן הגנים של סבי המרוקאי. רבים מבני דודי נולדו עם > עיניים כחולות. > או אולי הגנים של סבתא העירקית של רעיתי שעיניה היו כתכלת השמיים. או > אולי מהסבא רבא הספרדי שלא הכרתיו מעולם. > מעולם לא ראיתי אהבה כה גדולה שהרעיפו הגיסות על ילדה. היא הייתה הנכדה הראשונה > במשפחתם ותמיד נמצאו מתנדבים לביבי סיטר . הימים חלפו והילדה כבר > בכיתה א' . .יש לה כבר אח והיא כבר בכיתה ב' ועוד שתי אחיות ועכשיו היא > בתיכון. .הזמן רץ והיא נשואה ומתגוררת בניו יורק עם שתי בנותיה. . עוד כמה שנים > חולפות והיא גרושה ומתגוררת בארץ. . > 4 עשורים חלפו מאותו יום שעיניה התריסו בי על חוסר תשומת הלב שהקדשתי > לילדה שזה עתה נולדה.. 4 עשורים חלפו והיא שוכבת צמודה לאמה כשלשתיהן מחוברות > אינפוזיות המזריקות רעל שאמור לחסל את האויב המר שפלש לגופן.. הסתכלתי > עליה והתנוחה הזכירה לי את יום לידתה . שוכבת ועיניה הכחולות מביטות בי > ספק מבקשות ספק משלימות עם מר גורלן .הרופא היה תכליתי. ישבנו בחדרו > והוא מילא דו"ח כשהוא מפרט את את פרטיה האישיים ופרטי מחלתה. מאוחר > יותר כאשר עיינתי בדו"ח עלה חיוך על שפתי. נזכרתי בבדיחות על החלבן > הסקנדינבי והשכן מהקומה השלישית.. הרופא כתב בדו"ח כי מדובר באישה > ממוצא אשכנזי עם עור בהיר ועיניים כחולות הוא החליט על דעת עצמו שהיא אשכנזיה. . נו אז לבטח האשם הוא החלבן הסקנדינבי > יום יום ישבתי ליד מיטתה כשהיא מורדמת ועיניה עצומות . לפתע פקחה את > עיניה ושלחה אלי מבט . מבטה היה מבט של כניעה או השלמה עם מר גורלה. היא > עצמה את עיניה ולאחר חצי שעה שמעתי את נשימתה האחרונה והיא בת 4 > עשורים