שלום לך ניו יורק ארץ האפשרויות

המונית נעה לאורכו של רחוב דיזנגוף כשעיני הנהג מנסות לצוד נוסע שהעז לצאת ביום סגרירי כזה . גשם זלעפות היכה על חלונות המכונית מנסות אולי להעיר את הנהג שנסע הלוך וחזור לאורכו של הרחוב. אף נפש חיה לא נראתה ברחוב השומם . אל חשב שאין טעם להמשיך בשיטוטים.והחליט לסיים את העבודה ולחזור הבייתה. הוא היה נהג מישנה שהיה אמור לשלם לבעל המונית על פי מספר הק"מ שנסע. מאחר ולא היו לו נוסעים ידע שיצטרך לשלם מכיסו את ההוצאה מבלי שהייתה לו הכנסה אפילו של לירה אחת. וכך נמשך הסיוט חודש ימים ההכנסות לא כיסו את הסכום שהיה אמור לשלם לבעל המונית ואל החליט שדי לו בעבודה הזו היו אלו שנות השיבעים של המאה העשרים. האבטלה היכתה במשק ומובטלים רבים הסתובבו בין המפעלים בניסיון למצוא עבודה. אל החליט להסתובב בין מפעלי הייצור שמא דרושים להם חרטים. הייתה בידו תעודת סיום של בית הספר המקצועי מקס פיין. ללא ניסיון קודם ועל סמך התעודה מצא מפעל שהסכים להעסיק אותו. מהר מאוד התברר לבעל המפעל כי אל נחון בכישרון מיוחד ובעזרתו התחיל לקבל הזמנות למוצרים מיוחדים שאל הצליח ליצר במחרטה בעזרת הידע שרכש בבית הספר ובעזרת כישרונו הטבעי. . אל הרגיש שהוא עולה על דרך המלך. הוא זכה בתוך זמן קצר להערכה רבה אלא שהימים הטובים הסתיימו במהרה. המיתון שפקד את המדינה גרם להרעה בכלכלת המשק . . מפעלים רבים נאלצו לסגור את שעריהן ואלפי עובדים פוטרו. גם המפעל שאל עבד בו נאלץ לסגור את שעריו ואל מצא את עצמו מובטל. הימים היו קשים ואל לא הצליח למצוא מקום עבודה אחר כמו רבים מחבריו שהסתובבו ללא מעש. ואז הגיעה ההצעה שגרמה לו להתרגשות . ההצעה הייתה לנהל מפעל חרטות בניו יורק שמנהלו היה יהודי . המפעל העסיק מספר פועלים וייצר מוצרים לפי הזמנה.. ההצעה קסמה לו אולם מנגד קשה היה לו לחשוב שיהיה עליו לעזוב את המדינה. לבסוף גמר אומר בנפשו. האבטלה במדינה פגעה במפעלים ובעובדים רבים והוא ידע שלא יהיה לו סיכוי למצוא עבודה בארץ. ההצעה לנהל מפעל מוגשת לו על מגש של כסף וקשה יהיה לסרב לה.. הוא לא ידע מתי יחול שיפור בענף בארץ ,אם בכלל, ולכן החליט לקבל את הצעת העבודה גם אם יצטרך להתגורר מספר שנים בניו יורק..וכך מצא אצ עצמו מנהל מפעל בניו יורק. החידושים שהביא עימו גרמו להערכה רבה הן מצד מנהל המפעל והן מצד העובדים שראו באל את המומחה. המפעל החל לקבל הזמנות למכשירים מדויקים והמפעל החל לשגשג ויחד עימו השתפר גם שכרו של אל. . אל החל להרגיש כמו בבית. הימים הפכו לחודשים והחודשים לשנים אולם תמיד חשב שיגיע יום והוא יחזור הבייתה. ואז נכנסה לחיו בחורה נחמדה ועכשיו הם כבר זוג וכל החלטה צריכה להיות משותפת. . ואז מחליטים להינשא ולחשוב על החזרה "אחרי כן". וה"אחרי כן" נמשך ויש כבר ילד ועכשיו החלטת העזיבה קשה יותר. לעזוב בית עם משפחה ועבודה מסודרת לו ולאישתו המורה ולעבור למקום חדש שלא בטוח שימצאו שם עבודה מתאימה. וכך חולפות השנים וה"אחר כך" כבר מגיע ל50 שנה . יש כבר שני בנים ובת. וקשה לנתק אותם מהלימודים. . והם כבר פנסיונרים ועכשיו קשה לקום ולעזוב. הבת הצעירה שלא ידעה מילה עברית לומדת שתי שפות חדשות עברית וערבית בשרות האף בי אי. והיא בת בית בשגרירות בעירק. הבן הצעיר גם כן בשרות הביטחון והאח הבוגר דר' לננו טכנולוגיה. . לא חשוב מה ההורים חושבים לגבי חזרה ארצה. הוא כבר ישראלי ויש לו חברה ישראלית ושלום לך אמריקה. האבא נסע לאמריקה ונישאר שם והבן שנולד באמריקה "חזר" לארץ על מנת להישאר בה.. שלום לך ארץ האפשרויות. .