סיפור מופלא מטיול ברומניה (אמיתי )

בשנת 2001 אחרי 37 שנים מאז עלותי ארצה בגיל 7 מרומניה , החלטתי לצאת לטיול עם חבר לארץ הולדתי בחרתי בכוונה את אזור הריביירה (ליטורל ) לאורך הים השחור קרוב לעיר הולדתי קונסטנצה עיר הנמל הראשית ברומניה. ביום השני שכרנו נהג ושמנו את פעמנו לעיר הולדתי מרחק של כ40 דקות . כבר בכניסה לעיר התחילו כל מיני "פלאשים " לרצד לי מול העינים פתאום אני נזכר במקומות ותמונות, הנה השדרה הראשית בה אבי עבד כמנהל מספרה (שלושים ספרים וספריות ) המשכנו ועצרנו למנוחה קצרה בפארק הצופה לנמל לשם הוביל אותנו הנהג המקומי. לפתע כמו תמונה בסרט עלו בי זכרונות ממקום זה שפתאום נראה מאד מוכר ולמעשה התברר שזה הפארק בו שיחקתי כילד קטן . התרגשות עזה אחזה בי ואמרתי לחברי ולנהג שמקום זה מוכר לי והוא אינו רחוק מאזור מגורי. החלטתי לאתר את הרחוב שלי ואת ביתי , עלינו לרכב וביקשתי מנהג שיוביל אותנו לכיר אובידיו הכיכר המרכזית של העיר משם זכור לי שהייתה כניסה לרחוב בו גרתי : מרקוס אאורליוס (ע"י המצביא הרומאי ) , לפתע התגלה לי הכניסה לרחוב , אולם מה רבה הייתה אכזבתי כאשר ראיתי שהרחוב חסום עם בתים הרוסים. החבר והנהג הציעו לוותר ולחזור למלון , אולם אני התעקשתי וביקשתי מהנהג שישאל היכן הכנסיה היוונית של העיר מקום שהיה קרוב לרחוב בו התגוררתי . ואכן הנהג הוביל אותנו לשם ולפתע התגלה המבנה המרהיב בו נהגתי בילדותי לשחק עם חברי , ריח פרחי הליליאק עלה באפי כזכרון ילדות , זה המקום בו נהגתי לעשות צרות לכמרים שהתעמרו בנו קשות ולכן לא פעם נאלצו לאסוף את שברי הזכוכית מהחלונות ששברתי להם (וזה עוד כלום לעומת מעשים אחרים שעשיתי ) . פתאום קיבלתי "דה זבוו " וכל זכרונות העבר עלו והציפו אותי כאילו היה זה אתמול , כל גופי הצטמרר מההתרגשות העזה . החלטתי שאני יגיע לרחוב מגורי ולביתי שאת כתובתו המדוייקת זכרתי להפליא , מרקוס אאורליוס 29 . חברי ונהג לעגו לי ואני החלטתי ללמדם לקח , התערבתי איתם על ארוחת צהריים שאני אוביל אותם בעיניים סגורות ומכוסות מהכנסיה עד לפתח ביתי . הם שמחו ואמרו שישמחו לאכול ארוחה על חשבוני, אבל לי כמובן היו תוכניות אחרות. הם כיסו את עיני עם חולצת טריקו חזק חזק ווידאו שאיני רואה דבר והיו בטוחים שהם עומדים לאכול צהריים על חשבוני. הם רק לא הבינו שכל הסביבה כבר הייתה משורטטת לי במח עקב הזכרונות ששבו ועלו בי. הדרכתי את הנג לעשות סיבוב פרסה ולהישמע להוראות שלי. אמרתי לו בעיניים סגורות לקחת את הפניה הראשונה שמאלה ויגיד כאשר הוא פונה והוא אכן עשה כך,לאחר ביצוע הפנייה אמרתי שאנו בחוב עם ירידה חדה והוא אישר את דברי , אמרתי לו שיסע לאט לאט ובנקודה מסויימת הורתי לו לעצור. בעיניים סגורות ומכוסות הצבעתי לצידו הימני של הרחוב ואמרתי להם שזה בית הספר היסודי בי"יס היווני אורדודוקסי בו למדתי בכתה א' . הרגשתי את ההלם שאחז אותם ושאלתי האם דייקתי , חברי הסיר לרגע את כיסוי העיניים ולמולי עמד אותו בי"ס בו למדתי . הם היו בהלם וכבר התחילו לחשוש לגורל ארוחת הצהריים שלהם. לבקשתי שוב כיסו את עיני והורתי לנהג להמשיך בירידה עד לפנייה הראשונה ימינה , כאשר פנה ימינה הורתי לנסוע לאט לאט ,לאחר עשרות מטרים הורתי לו לעצור , והצבעתי בעיני המכוסות ואמרתי להם הגענו לביתי , מרקוס אאורליוס 29. דממה שררה , הלם מוחלט. הסרתי את כיסוי העינים ולעיני נגלה הבית בו נולדתי על הקיר שלט קטן : מרקוס אאורליוס 29 צמרמורת של התרגשות אחזה בי ועיני החלו דמעות , הנג והחבר היו בהלם עם פה פעור לא הבינו מאיפה זה בא להם. ובכן חברים איני קוסם ולא איש תעתועים , פשוט הכל שב והציף אותי כאילו לא עברו 37 שנים החוויה העזה החזירה אותי אחורה במנהרת הזמן והכל היה לי מול העניים. כך זכיתי בשתי ארוחות צהריים באותו יום.