99410 ספר מסע חיים של שריד שואה;

99410 ? מסע חיים של שריד שואה; לקראת יום השואה 2012, יוצא לאור ספר חדש שכתב שרגא ניצברג: 99410 הוא תיעוד אנושי והיסטורי המתרחש במציאות לא אנושית, וזאת כנגד כל הסיכויים. הסיפור נע במערבולות הנפשיות של הגיבור ? בין סופניות מוחלטת לאופטימיות מפתיעה ? בין זוועות אדם לזיכרונות מתוקים; ובמקביל למטוטלת הנפשית, נע הגיבור ברצף כרונולוגי, זוכר את הכול ומספר הכול ? על השותפים למסע, את השיחות הפילוסופיות ואת תיאורי הטבע. שרגא ניצברג היה נער צעיר כשפלשו הגרמנים לעיירה פולנית בה התגורר. וכך מתחיל סיפורו של שרגא, תלמיד חרוץ ואוהב טבע, שהפך ברגע לעובד סנדלרייה בגטו המפרנס את הוריו ? מכאן יצרי ההישרדות מתחילים לפעול ביתר שאת: אלימות, רעב, עבודות פרך; צפירת רכבת המסע נשמעת ? המוות הוא בעל השררה והפתרונות להינצל מגיעים ביצירתיות שעולה על כל דמיון אפשרי: פגישה עם קצין ס"ס דובר עברית, מנדולינה תלויה על קיר; "הצרצר? של ביאליק בא לעזרתו; שרגא שורד בכדי לספר. מספר ומחייה מחדש את משפחתו, מתאר את עולמו שחרב עליו ומביא תיעוד מרגש ומסעיר ליומן ההישרדות שלו, לראשונה במילים. שרגא ניצברג, יליד 1924, פרוז'אני, שריד שואה עם המספר 99410 שקועקע באושוויץ על ידו השמאלית. מתגורר בחדרה עם אשתו, אף היא שרדה את השואה. עלה ארצה בשנת 1946, לחם לשחרור ישראל והיה שותף להקמת קיבוץ גזית בעמק יזרעאל. רוב חייו עבד בבנק הפועלים עד למשרות בכירות. יש לו בת, בן ושלושה נכדים. במהלך חייו בארץ, כציוני נלהב ועם השפה מילדות, לימד שרגא ניצברג עברית את העולים החדשים. בצאתו לפנסיה, התיישב לכתוב את סיפור חייו ? והמילים זרמו בשטף בלתי נדלה. את הספר ערכה והפיקה ביתו דיתה דר שהיא דור שני לשוא 99410 שרגא ניצברג, יליד 1924, פרוז'אני, מזרח פולין (כיום רוסיה הלבנה). שריד שואה עם מספר מאשוויץ על ידו השמאלית. מתגורר בחדרה עם אשתו, אף היא שרידת שואה. ציוני נלהב שעלה לארץ בשנת 1946 באניית מעפילים והביא עימו קבוצה גדולה של נערים ונערות שרידי שואה מאירופה. לחם במלחמת השחרור. היה שותף להקמת קיבוץ גזית בעמק יזרעאל. עבד רוב השנים בבנק הפועלים, תוך כדי טיפוס ברמות התפקידים עד משרות בכירות. ילד בת ובן ושלושה נכדים. שרגא ניצברג שולט ברמה גבוהה במיוחד בשפה העברית מילדות ואף לימד את השפה עולים חדשים בשנות ה-50 וה-60. הכתיבה תמיד היתה אצלו תחביב מועדף. בצאתו לפנסיה, התיישב ליד מכונת הכתיבה והמילים יצאו כמו שטף בלתי ניתן לריסון.