המטרוניטה וידה מהאלבום

היא ישבה שם על הכורסה הנוחה כפי שהורה לה הצלם , סבתא מטרוניטה עטויה במחצלות בגון סגול אפור כיאה ללבוש השמרני שתאם את התקופה של תחילתה של המאה העשרים. שתי בנותיה שעמדו לצידה עטו גם הן שמלות סטין שחורות שכיסו את גופן ולא השאירו ספק לגבי השמרנות שפשתה באותה תקופה בין המשפחות שומרי המסורת. גם בזכוכית מגדלת לא ניתן היה לגלות ולו גם טפח קטן מעורן הצח שהיה עטוף בשימלת הסטן הארוכה.. את הבן הצעיר הושיבו לידן וכעת הן מוכנות לצילום התמונה שינציח הצלם שקירקר סביבן. הייתה זו צריכה להיות תמונה משפחתית אלא שהדמות המרכזית הייתה חסרה בתמונה .,. הדמות של הבעל והאב שנפטר לפני זמן מה לאחר ששכן נעץ בו מטריה במפתח הלב . כן נעדרה מהתמונה האחות הבכירה שנישאה לא מכבר ועברה לגור בירושלים . .. התמונה ביטאה את דמותה של המשפחה השמרנית . לא ניתן היה לראות בה בדל של חיוך או הפגנת שימחה. הם ישבו קפואים מביטים נוכחם אל עינית המצלמה המגושמת, נועצים מבט ומחכים לרמז או פקודה שלא הגיעה. . וכך נוצרה התמונה שליוותה אותנו לאורך שנים.. הדמות שהישתקפה מהתמונה היא אותה דמות שהיכרתי שנים רבות לאחר מכן. . סבתא עם סבר פנים חמור שאינו יודע לחייך. איני זוכר אפילו פעם אחת שראיתי אותה מחייכת או צוחקת. . החיים לא הטיבו עימה.בלשון המעטה. לא קל היה לגדל משפחה ללא אב. ביחוד לאור הארועים הקשים שעברה. .תחילה מלחמת העולם הראשונה שפרצה ובעקבותיה הגרוש של יהודי יפו למצרים שבוצע על ידי השילטון העותומני ששלט באזור במשך 400 שנים. הקשיים והסבל הרב שפקד אותם במחנות העקורים במצריים בתקופה שנמשכה כשש שנים ואחרי כן החזרה לארץ וכאן מגלים שהבית נפרץ ונישדד. והקשה מכולם חוסר באמצעים לפרנס את המשפחה. כל הארועים האלו הפכו את הסבתא לאישה קשוחה ומלאת מרירות.. הצרות שפקדו אותה היו המשך לארועים שפקדו את משפחתה עוד בטרם נולדה. היא נולדה כמה חודשים לאחר שאביה נהרג . ילדה רביעית במשפחה. את הסיפור על רצח אביה שמעה מאוחר יותר מפי אמה. נודע לה כי אביה השתתף במשלחת בריטית לסיני ושהבדואים שליוו אותם בגדו בהם ורצחו את כל חמשת חברי המשלחת הרצח בוצע על מנת לשדוד את הכסף שנשאה עימה המשלחת. כך גדלה ילדה ללא אבא. מוקפת על ידי שלושת אחיותיה הבוגרות. בשלב זה הן לא סבלו ממחסור. האמה קיבלה רנטה ממשלת בריטניה בעיקבות רצח הבעל וכך יכלה לפרנס את בנותיה בכבוד. .וידה לא הכירה את אביה ולמרות זאת חסרונו של האב היה מורגש. לא קל היה לגדול בבית ללא אב.. כזו הייתה סבתא וידה. עשרות שנים גרה איתנו מבכה את מר גורלה. קשה היה לי לתקשר איתה . היא שלטה בשפת הלדינו. דיברה גם אידיש וערבית.וכן ידעה מספר מועט של מילים בעברית. , . לעיתים ראיתי את אימי מציצה בחצי עיין ומגחכת לצורת התיקשורת הזו. מילה בעברית מילה בערבית ומילה בלדינו ובתוך בליל המילים ציפיתי שתבין את מה שניסיתי להסביר לה ללא הצלחה. זיכרון מיוחד נחרט עמוק בתוכי. שירי הערש בשפת הלדינו שנהגה לשיר לי כאשר הייתי ילד בניסיון להרדים אותי. שירי הערש והרומנסות עשו פעולה הפוכה הם גרמו לכך שאהיה ער. אהבתי את השירים והשפה ואת דוק העצב שליווה את הלחנים. התמונה של הסבתא המטרוניטה תופסת מקום ניכבד באלבום המשפחתי. תמונה בלתי נישכחת של סבתא אחרת סבתא של...... תמונת אלבום דהויה.