אני נופל וקם...אוטוביוגרפיה בחמישה פרקים

אני נופל וקם...אוטוביוגרפיה בחמישה פרקים באוטוביוגרפיה זו, מיוצגים חיינו והדרך בה אנו לומדים, שלא לשוב וליפול שוב ושוב -באותן בורות.איך לצמצם את מספר הנפילות שלנו למינימום ,באותו נושא- ע"י זהירות שלא ליפול שוב במקומות שכבר נפלנו -אלא לעקוף אותם ללא כאב נוסף שוב ושוב....אפשר לעקוף בורות אלו ולשחרר אותם,את כולם.כל זאת ע"י מודעות . ניקח לדוגמא את נושא האהבה.בתחילה אתה מתאהב בפעם הראשונה ובאופן טבעי -אתה נופל לבור הראשון - עם סיום הזוגיות.אתה חסר ניסיון,חסר ישע ובאמת אינך אשם. שוב אתה מוצא זוגיות חדשה ,וכמה מעניין -הזוגיות נכשלת שוב בגלל סיבות דומות.אתה לא רוצה לראות זאת,למרות שבתוך תוכך אתה יודע, שלא למדת מהניסיון.אתה לא מאמין ששוב קרה לך אותו דבר- בדומה אהבה הראשונה.ושוב לוקח לך זמן לצאת מהפרידה והשלכותיה. בפעם השלישית במודע לגמרי אתה חוזר על שגיאות האהבה ועל אותם דברים מתוך הרגל,הפעם אתה מתאושש מהר יותר. בפעם הרביעית אתה סוף סוף מבין עניין ,ועוקף את האהבה הלא מתאימה. לאחר מכן אתה בכלל עובר לרחוב אחר-וזאת אחרי שנפגעת שוב ושוב... האם לא פשוט יותר להיות מודע לסיבות שבהם אתה נכשל שוב ושוב באהבתך ופשוט לשנותם מתוך מודעות ורצון לצמוח ולא לשוב- שוב ושוב על אותן דפוסי התנהגות? וברור, שזה לא רק בנושא האהבה... (מתוך "ספר המתים והחיים הטיבטי") אני הולך ברחוב. במדרכה יש בור עמוק. אני נופל לתוכו. אני אבוד...אני חסר ישע. אין זו אשמתי. לוקח לי נצח למצוא דרך החוצה. אני הולך באותו רחוב. במדרכה יש בור עמוק. אני מעמיד פנים שאיני מבחין בו. אני נופל לתוכו שוב. אני לא יכול להאמין ששוב הגעתי לכאן. אבל אין זו אשמתי. ושוב לוקח לי נצח לצאת. אני הולך באותו רחוב. במדרכה יש בור עמוק. אני רואה אותו. אני נופל לתוכו בכל זאת...כוחו של הרגל. עיני פקוחות. אני יודע היכן אני. זוהי אשמתי.אני יוצא מיד. אני הולך באותו רחוב. במדרכה יש בור עמוק. אני עוקף אותו. אני הולך ברחוב אחר. מקווה שמספר הבורות ילכו ויתמעטו,מתוך מודעות מלאה ורצון אמיתי לשינוי וצמיחה.