עבורנו הילדים היה זה סוף העולם

היה זה לילה חשוך ורק אור הירח האיר את השביל עליו צעדה המחלקה. השביל שנוצר לאורכו של הירקון הוביל לכפר הערבי שיך מונס ידענו כי קיים סיכון רב בהתגנבות החרישית אל פאתי הכפר אולם היה זה אימון א"ש לילי במסגרת ארגון ההגנה. לא ראיתי מאום וצעדתי על פי האינסטינקט ועל פי הרחשים שיצרו רגלי הצועדים. באותה עת לא ידעתי כי אני סובל מפגם מולד. . הראיה שלי בלילה נוטה לאפס. המשכנו לצעוד וכאשר התקרבנו אל פאתי הכפר הגיעו לאוזנינו נביחות הכלבים האם התגלנו? השאלה הטרידה אותנו. זכרנו את הטבח שערכו המחבלים בבליינים שבאו להתבודד בבית הקפה שהיה ממוקם על שפת הירקון.-גן הואי הנשק שהיה לנו היו מספר מקלות ששימשו אותנו לאימוני כפ"אפ. האזור היה שומם אף אחד לא העז להתקרב אל הכפר הערבי שהיה מרוחק מכל יישוב היינו צריכים גם להימנע ממפגש עם החיילים הבריטיים שיכלו לצוץ ממארב. צעדה של מחלקה בקבוצה לא הייה מותיר ספק שמדובר בארגון צבאי. בבית התיחסו בסלחנות ליציאות "לפעולות תרבות" . כך תרצנו להורים את היציאות לא הודעתי להורי שהתגייסתי לארגון ההגנה נער בגיל 15.5 שעדיין היה תחת סינורה של האם. גם לא סיפרתי להורים על ההשבעה שנערכה בחדר חשוך באחת הכיתות של בית הספר מצידו האחד של השולחן עמדו שני המפקדים כשפנס מכוון אל פנינו האור החזק סינוור את עינינו על מנת שלא נזהה את המפקדים. חה.. האור החזק לא מנע ממני לזהות את המורה להתעמלות שומכר שבלט בגובהו. א"ש הלילה היה יכול להחשב לטיול מעניין ויכולתי להנות ממנו אילו לא הייתי עיוור לילה. מפקדת המחלקה ועימה המ"כ הובילו אותנו בביטחה אל נקודה מסויימת שנקבעה מראש המשימה הושלמה ועכשיו החלה החזרה לנקודת היציאה . . נפש חיה לא נראתה בסביבה. זכרתי את התאורים אודות האזור שבסביבת נחל הירקון. המקום כונה בפינו "סוף העולם". מעברו השני של הירקון היו דיונות חול והאזור היה שומם. אף אחד לא חשב שאי פעם יקום שם יישוב. גם מכירת קרקע בחצי גרוש למטר לא הביאה קונים. הכינוי שלנו הילדים שבו כינינו את האזור כ"סוף העולם" ביטא יותר מכל את ההתייחסות למקום. היום האזור כבר לא סוף העולם . האזור התפתח ואלפי בניינים הוקמו עליו. והאזור הפך לאזור יוקרה אף אחד לא תאר לעצמו שהמדינה תתפתח בקצב מהיר מישוב עם 650000 תושבים למדינה בת 7-5 מליון תושבים. היו כאלה שראו את הנולד ועכשיו יושבים על הררי כסף ואנחנו החולמים יושבים על הישבן ומקלידים זיכרונות וסיפורים וגם חושבים לעיתים על "אילו" ו"אם". אילו היה לנו חזון וראיית הנולד היינו היום...... אבל היינו ילדים. ילדים שחשבו איך לתרום ולא איך להתעשר. כן היו זמנים