הנערים שהעזו והתגנבו אל החורבה

. עדיין מלחמה החופשה הראשונה של מחלקה אחת, כולם נערים צעירים נוסעת לבלות בחיפה הקרובה.. קרובה? גאוגרפית אולי כן . אולם השנה 1948 מלחמת הכצמאות בעיצומה . התחבורה דלילה ויכולנו לחכות שעות בצידי הכביש עד שתראה מכונית חולפת לרפואה. הפעם המזל האיר לנו פנים. משאית אזרחית עברה במקום שכוח האל והסכימה לקחת את חבורת הטרמפיסטים שחלקם התייאש וחשב לחזור לבסיס. חיפה נראתה אז בעינינו עיר האורות. חשבנו על פריז ועל התאורים של עיר תוססת עם חיי לילה סוערים. ההצעה להיכנס לקולנוע נפלה מיד מהפרק. כולנו ילדים בני 17- 16.5שהפכו בן לילה לילדים בוגרים . רצינו לראות את החיים הסוערים . את מועדוני הלילה עם הזמרים היווניים ורקדניות הבטן שכיסו טפח והציגו טפחיים של סחורה שופעת.. האוזו עשה את שלו וחלק מהנערים הצטרף לחינגה והפך ללהקת רקדנים שלא הייתה מביישת את זורבה היווני. הצלחות עפו באוויר והתרסקו בקול נפץ על ריצפת הריקודים. האוירה הלכה והתחממה וחדי העיין יכלו לראות כיצד הנערות שיישבו בפינה הצטרפו אל חבורת הרוקדים שהחלו להעלם אחד אחר השני דרך הדלת האחורית. . שלחתי מבט מסביבי. ספרתי 10 חברים היתר נבלעו בחשיכה דרך היציאה הבלתי נראית. השעה הייתה מאוחרת והיינו צריכים לחשוב כבר על החזרה לבסיס. כל מאמצינו לאתר את יתר החבורה עלו בתוהו. ואז ראינו אותו את הדון ג'ואן עם הכובע המוזר שנוצה מעטרת אותו . הוא ניגש אלינו והציע את מרכולתו. "כולן צעירות בני 17 . 10 לירות לחייל וזה לאחר הנחה." היה זה סכום השוה לחמישה חודשי משכורתו של חייל. הקבוצה שנישארה הייתה מורכבת מהיורמים שחששו לקפוץ למים. ראיתי את אי הנעימות שאפפה אותם מעצם הרעיון שהוצע להם. אחרים פשוט חששו או נגעלו "מהסחורה" שהתגלגלה על מזרן רקוב בחירבה הרוסה שעששית נפט קטנה האירה את פניהן . קשה היה לראות מתי רחצו הנערות לאחרונה את פניהן שלא לדבר על גופן. הדון ג'ואן לא מצא קונים נוספים לסחורתו . ואז החלו להגיע יתר אנשי החבורה פניהם סמוקים ועיניהם נוצצות. הגו הזקוף והראש המורם הביע את מה שהם חשבו. "עכשיו אני גבר" . . חזרנו לבסיס לשורת אימונים מפרכת. . השמועה עברה בבסיס על הטעם של עיר האורות שחוו חלק מהחברים . יתר אנשי הפלוגה חיכו לתורם לצאת לחופשה ולטעום את טעם החיים. אלא שהאחות בבסיס (לא היה רופא) ששימשה גם כאם הבית החליטה להוסיף לתה של הבוקר וגם של הערב סודה לשתיה. היא גם הסבירה לנערים על הסכנות האורבות להם מביקורים במקומות "האלה" זאת לאחר שנודע לה על הביקור של "הילדים " שלה ב"עיר האורות". לא ידוע מה הייתה השפעתה על הילדים שפתאום הרגישו שהם גברברים. הם הרשו לעצמם לבצע תעלולים שלא העזו לעשות בבית ליד ההורים. . קשה היה להאשים אותם . חלק מאותם נערים השתתפו כחודש לאחר מכן בחדירה דרך הים מעבר לקווי האוייב לפעולת חבלה שבה פוצצו רכבת מצרית שנשאה חיילים ותחמושת לאזור הקרבות בדרום הארץ.. היחידה התגלתה ונאלצה לסגת במהירות דרך הים. הם רצו לטעום את טעם החיים שמא תהיה זו הפעם האחרונה. הרי היינו במלחמה.