האם יש מחיר לחופש

מלחמת העצמאות כבר מאחורינו. כנראה והגענו אל הנחלה אלפי חיילים משתחררים לשוק עבודה שאינו יכול לקלוט את רובם. . היחידה שבה שרתתי , יחידת הנחיתה של חיל הים, פורקה ואנשיה פוזרו ביחידות השונות של החיל . המיון היה קצר. מישהוא החליט שאני מתאים לנהל את מחסני הציוד האלקטרוני הרב ששוויו מאות מליוני לירות. העסק נוהל עד כה בצורה שלומיאלית. ציוד יקר שערכו היה רב חולק ליחידות ללא רישום ומבלי שנערך רישום של המלאי. . מפקד היחידה היה בדרגת רב סרן והיה ממונה גם על המעבדה האלקטרונית הצמודה שאויישה ע"י מתנדבי חו"ל אנגלוסקסים. הייתי נער צעיר בן 18 ללא רקע וניסיון בניהול. הצעד הראשון שעשיתי היה רישום והכנת כרטסת מלאי של הציוד ומכשירי הקשר היקרים ששוויים נאמד במאות מליונים. . עמדו לרשותי שני מחסנאים שדאגו שלא יצא מכשיר מהמחסן מבלי שיוצמד אליו תעודת משלוח שתישא את חתימתי. גם ביציאה מהבסיס וידאו שהמשלוח ישא את חתימתי.. פתאום התברר לי שאני מנהל עסק די גדול ובהצלחה מבלי שהיה לי רקע או ידע מקדים לניהול עסק. אף אחד לא ידע כמה ציוד נעלם לפני כן. הכל היה פרוץ והטכנאים הרשו לעצמם להיכנס למחסן ולקחת ציוד לבניית תחנות שידור פרטיות. עכשיו נערך רישום של כל הציוד שיוצא ולאן הוא מועבר .. . הימים חלפו ותאריך השחרור שלי התקרב. ואז התגנבה אלי שמועה לפיה המפקד שלי בונה על כך שישכנע אותי לחתום קבע ולהחליף אותו על מנת שיוכל להתקדם ולקבל תפקיד במטה .. לי היו תכניות אחרות. רציתי לצאת לחיים האזרחיים ולהמשיך בלימודים . ואז התחיל מסע השיכנוע.. ההבטחות שהוצעו היו מפתות. הוצע לי לחתום לשנת קבע בדרגה המקבילה לדרגתו של המפקד דהיינו רב סרן . כמו כן הוצעו תנאים מפליגים משכורת קבע רטרואקטיבית 6 חודשים לאחור. הייתה זו התקופה שבה התחילו להשתחרר כל מגוייסי מלחמת השיחרור. סרבתי להצעה . והלחץ הלך וגבר ועימו גם האיומים . נאמר לי שאם אסרב יגייסו אותי לשרות מילואים. הייתי עקשן וככל שהלחץ גבר כך גברה גם ההתנגדות שלי..הבנתי את נפשו של המפקד . הוא לא יכול היה למצוא אדם מתאים שיוכל להחליף אותי . הצבא שיווע לאנשים לאחר השיחרור המסיבי והייתה זו הזדמנות לקידום לכל מי שהיה מוכן לחתום קבע .אני רציתי להחזיר לעצמי את שנות הילדות שאיבדתי . התגייסתי בגיל 16.5 וכעת אני עומד להשתחרר בגיל 18.5.. האיומים לא הועילו ולמפקד הובהר כי לא יוכל לעכב אותי אפילו יום אחד לאחר תאריך השחרור. . עמדתי לרגע ליד שער היציאה עם הקיטבג ביד מביט לאחור אל המבנה המוארך שבו ביליתי מספר חודשים.. מחד הרגשתי סיפוק על התרומה שלי ועל ההערכה הרבה שהורעפה עלי ומאידך לא הרגשתי שום רגש של נטישה. היה זה רגש של יציאה לחופש. לא הייתי בנוי עדיין למסגרת מחייבת.