הנפש היא הסיפור אישי שלנו

הנפש היא הסיפור אישי שלנו העיסוק בנפש האדם הוא עניין מורכב אשר רבים חקרו וחוקרים עד היום :מהי נפש? מהי תודעה? מהי התפיסה היהודית לנפש האדם? מהו מימד הנפש? כיצד ניתן להוכיח בכלל את קיום הנפש? מה מטרת הנפש, מהיכן באה ולאן פניה? הנפש איננה נראית בעולם החומר כיוון שאינה חומרית. הנפש עניינה כוחות פנימיים. לכן אין היא נראית לעין, כי העיניים אינן רואות כוחות. דבר שאינו מורכב מיסודות החומר - אינו נראה לאדם. לכאורה בנפש קיימים כוחות רבים: זיכרון, שמחה, עצבות, עונג וכדומה. את הנפש, אי-אפשר לראות .למעשה, עד היום לא ראה אותה איש, אבל סופרו עליה סיפורים רבים. אם כך, אולי ניתן לומר שהנפש היא סיפור. הרעיון שהנפש היא סיפור אינו חידוש.ניתן גם לומר שהסיפור הוא רק ה'סוכן' של הנפש. לסיפור שאנו מספרים על הנפש תהיה השפעה רבה על אופן ההתייחסות אליה. בממדי הנפש מה שאמיתי זה האינטימי, הסובייקטיבי והאישי. בעולם הנפש העבר לא פחות חי מן ההווה. והריאליות של משהו קשורה ביכולת של הנפש להציף עצמה לתוך האדם. הצפה שנותנת לאדם את התחושה שעכשיו הוא חי במלוא הוויתו. בפסיכולוגיה, הנפש היא המעגל הפנימי של ה"אני", המוקף רגשות, תכונות, זיכרונות, יכולות פיזיות, אישיות וכדומה. הפסיכולוגיה עוסקת בחקר הנפש וההתנהגות. מבנה הנפש על-פי פרויד: - סתמי - איד: החלק המאגד את היצרים הטבעיים -אני - אגו: החלק המהווה את עיקר המודע של האדם -אני עליון - סופר אגו: החלק המאגד את המוסר וצורכי החברה הנפש היא הכבד, כי הדם הוא הנפש. והוא מתאווה לאכול ולשתות, וחושק ממשלה ותאוותה. לפי שהכבד מלא דם ומתאווה לעידונים ולשעשועים, וזהו (משלי כז ז): "נפש שבעה תבוס נופת". בכל אדם באשר הוא אדם ישנה נפש. על האדם לדעת שקיימת בתוכו אותה נפש,להבין שהנפש שבתוכו היא עמוקה מאוד, ללמוד להכירה,להבינה .לדעת מהן תכונותיה וכיצד היא פועלת,וכיצד עליו לפעול עמה.לימוד הנפש הוא לימוד האני של האדם הינו לכל אורך חייו. אי הכרת מהות הנפש שבתוכו, נועדה כמעט לכישלון, מכיוון שאינו מכיר את הכלי שבו הוא משתמש. וכדי שהאדם יוכל לחיות חיים המנותבים באמת לפי נפשו שלו, עליו להכיר את מהות הנפשות בכלל, באופן כללי, ורק לאחר מכן להבין את מהות נפשו בפרט על תכונותיה הייחודיות. להכרת הנפש נחוצים מחשבה, התבוננות, השקעת זמן והשקעת כוחות פנימיים מרובים. האדם מוכרח ללמוד את הדברים ביסודיות, לערוך לעצמו ניסויים, להתבונן ולהכיר יותר. הגדרת הנפש מאפשרת גם ביטוי ליחסו של היחיד אל המציאות, אל החיים ואל המוות. מי שמאמין בנצחיותה של הנפש עשוי להקל על חרדת המוות שלו באמונה בגלגול נשמות. מי שמאמין שנפשו היא חלק מאיזו נפש כללית, יוכל לגלות במציאות הכאוטית משמעויות ומסרים הנשלחים אליו. מי שמאמין שנפשו יחידה וסופית ומובדלת עשוי למאוס בחברת אחרים. המאמין שהנפש היא ישות עצמאית ונצחית הנפרדת מהגוף, יוכל להתמקד בגישות טיפוליות רוחניות ומיסטיות למחצה בנפש , כגון עיסוק בארכיטיפים ובגלגול נשמות. עלינו לדעת כי מזון פיסי מביא לשינוי מהותי בנפש. לשם כך באים דיני הכשרות. הבורא, בתורתו, גילה לעם היהודי, כי יש מיני מזון המחדירים תכונות שליליות אל תוך הגוף והנפש ולכן אסר לאכלם .למעשה, מערכת דיני הכשרות היהודיים: חוקיה של ה"הגיינה" הדרושה לנפש היהודית. כל דבר-מאכל שאסרה עלינו התורה גורם באכילתו לפגיעה בנפשו של היהודי ולהפרעה באפשרויותיו למלא את חובותיו, ולכן יש להימנע מלאכלו. היכולת השכלית עשויה להישאר כפי שהייתה. הפגיעה תתבטא ביכולת לקלוט דברים רוחניים וקדושים ובעדינות הנפשית האופיינים ליהודי. משהו מהרגישות לרוחניות, לטוהר, למוסר - יאבד. מבחינה זו גורם הזלזול בכשרות לנזק שקשה לתקנו, והדבר חמור במיוחד כשמדובר בילדים קטנים שגופם ונפשם נמצאים בתהליכי בניין ועיצוב. מלבד דיני הכשרות יש את הצמחונות,הטבעוניות והאכילה הבריאה והנכונה העוזרת לתפקודה של הנפש. מתוך שלוש מסות על הנפש /מאת: גבריאל רעם: הנפש זוהרת בעיניהם הגדולות של התינוקות, אך רדומה עדיין, מחותלת, אינה בורקת עדיין ואינה מנצנצת באלפי נגוהות, כבעיני ילדים, אצל הילדים הנפש מסתערת על מה שיש, בחדווה, בעוז . בגיל הנעורים הנפש נבלמת .התלקחותה האדירה של הנפש; יש היסוס, כאב בעיניים, הנפש עוד שם, אך כמו זרמים עכורים התערבבו בה. ועם ההתבגרות באים החיים ומציגים שפע של אפשרויות למימוש ולתעסוקה; בחלקן הנפש מקבלת מרחב רב יותר ובחלקן פחות. בחיי הנישואים והמשפחה הנפש לפעמים באה ולפעמים נעלמת. לעיתים מתקיימת בעוצמה רבה ביחסים שבין ילד והורה, אישה ובעלה, אח ואחותו. כשהיא כאן, היא מאוד כאן, אך כאן גם רבה, אוהבת, מה רבה השחיקה. כי כאן הנפ