כשהמות מידפק על חלונם

הזיקנה נתנה בה את אותותיה .היא הייתה צריכה להעזר בהליכון על מנת להסתובב בבית. ולפקח על הסדר ולדאוג שהעוזרת לא תפסח על כל רהיט שחס וחלילה לא ידבק בו טיפת אבק. הריצפה הייתה ממורקת ומבריקה כמו ראי . הכיסאות היו מסודרים כמו במסדר צבאי. למרות חולשתה והכאבים שתקפו אותה היא לא ויתרה על הסדר והניקיון. כזו הייתה אמא בשנתה ה-99. ואז הגיע היום שבבדיקה אקראית התגלה ש"המחלה " תפסה מישלט בביטנה. "אין מה לעשות" הודיע רופא בית החולים. "המחלה התפשטה והקץ קרוב"הוסיף בפסקנות. חודש ימים סבלה והמצב הגיע לידי כך שלא יכלה לקום ממיטתה ללא עזרה. . המצב הלך והחמיר והאחים התגייסו כל אחד בתורו ללון בביתה ולהיות מוכן לקריאתה לעזור לה לקום מהמיטה. למרות מחלתה המשיכה להתעניין בכל הסובב אותה. דרשה בשלום נכדיה ניניה ובני ניניה. ראיתי את הכאב בעיניה כאב שניסתה לעצור על מנת שלא נחוש בו. שמעתי גם את דברי ההתנצלות על שהיא נאלצת להעיר אותנו בשעות הקטנות של הלילה. האמה שידעה לתת ולא ציפתה לקבל גם מבניה. למרות מחלתה הקשה ,שאכלה אותה בכל פה, היא הייתה צלולה וניהלה שיחה ערה עם נכדותיה שבאו לבקרה מחו"ל. . כולם ידעו שימיה ספורים ושהמות מדפק על חלונה אולם כולם נתנו לה את ההרגשה שהיא תחלים. לי היה קשה לראות את שתי נכדותי שבאו לבקרה. האמה כבר שכבה במחלקה מיוחדת כזו שאליה הובאו כל מי ששעתם קרובה. המראה של הסבתא השוכבת אין אונים במיטה הזכיר להן את המראות שראו בעבר. את אמן ששכבה בבית חולים וניסתה ללא הצלחה למסור להן מסר אלא שהסם שהוזלף לגופה לא איפשר לה להשלים את המשפטים. הן היו ילדות בנות 9, 12 אולם ידעו בחושן הטבעי כי זו שעתה האחרונה של האמא. שהלכה לעולמה עוד באותו יום. כעת חזרו אליהן המראות שוב. המות כבר השתקף על פניה של הסבתא שכה אהבו .. הן לא יכלו לשלוט בעצמן ופרצו בבכי קורע לב. הן ידעו שאלו שעותיה האחרונות של סבתא. בשעה 24.15 הלכה הסבתא לעולמה בדיוק בנר ראשון של חנוכה . המות חיכה לה עד שתשלים את 99 שנותיה. ואכן היה זה בדיוק תאריך יום הולדתה , נר ראשון של חנוכה. למרות ש"המחלה" היא אורחת לא קרואה היא ביקרה אצלי 3 פעמים. בתחילה לקחה את רעייתי אחרי כן את בתי ולאחר מכן גם את אמי. היא גבתה את ליטרת הבשר שלה די והותר. האם יגיע היום שהיא תמוגר? 8 שכנים ברחוב הקצר שאורכו כ-150 מטרים הלכו לעולמם בעיקבות המחלה. זו כבר מגפה