מיומנה של אמא

מקרה שהיה כאשר בני למד באחד מבתי הספר התכוניים .באחד הימים לקראת סוף שנת הלימודים .בתי הספר החליטו לעשות חילופי משלחות סוג של גיבוש בין בתי הספר.היה זה יום שאמור להיות יום של כיף.סידרו את השולחנות והכיסאות בצורה שתאפשר קבוצות.היתאספו גם מוריםמהבתי ספר והעלו שם נושאים שונים .בקבוצה של בני היהתלמיד שדיבר באמצע המפגש סגן המנהל שלא הצליח לדעת מי התלמיד שדיבר בסיום המפגש ניכנס לכיתה המדוברת והודיע חגיגית שאם הילד לא יזדהה או שהחברים שהיו בקבוצה לא ימסרו את שם הילד .כל הקבוצה תקבל עונש הם לא יגשו למבחן שיתקיים למחרת מבחן שהילדים השקיעו מאמץ רב להיתכונן אליו הילד לא היזדהה ואף תלמיד לא העלה בדעתו להלשין הילדים בכיתה הזו היו מגובשים מאוד והחליטו לספוג את העונש. כשבני סיפר לי על המקרההיגעתי למחרת בבוקר לבית הספר לבקש הסבר על האירוע הסברתי לסגן המנהל שהתלמידים עשו מאמץ רב להיתכונן למבחן .ציינתי שאני בעד עונש על היתנהגות לא נאותה.אך לדעתי העונש חמור מדי וביגלל טעות של ילד אחד קבוצה של תלמידים לא יבחנו.לא עזרו לי תחנוני ודימעותי .הוא הפסיק את השיחה בינינו והלך לכיתה לוודות שהתלמידים לא יבחנו והוציא אותם באמצע הבחינה.הם נאלצו לעבור את הבחינה בזמן אחר.יצאתי מבית הספר בתחושה של כישלון. לדעתי סגן המנהל טעהבשיפוטו והשיעור שקיבלו לחיים היה מכוער ולא צודק ובעצם העובדה שניסה לעודד אותם להיות מלשינים. מה שמעודד בכל הסיפור חלק מהם כבר נשואים עם ילדים אנשי הייטק ומצליחנים אחרים והקשר החברי בניהם נשמר עד היום. עונש אמור לבנות את האישיות ולא למטרת עונש בלבד.