לצערי היתה לי ילדות מאושרת-אני והיחצנית

אני שמחה להודיע לכם שאני מוציאה כבר את הספר השלישי,אבל לא לשם כך התכנסתי לספר לכם(אבל זה קשור).אמרו לי": אם את לא מפורסמת בעיתונות ,לא כותבים עליך או על הספר שלך-לא רק כאילו לא כתבת דבר,אלא גם את עצמך אינך קיימת".מה עושים?אמרו לי לפנות ליחצנית ספרים .פניתי. כשהיגעתי לבית הקפה,שם קבענו,אחרי חיוכים ולחיצות ידיים בין שאנחנו מזמינות שתינו הפוך,ניראה לי שבאמת קצת העולם הפוך.כי במקום לשאול אותי על הספר האחרון היו לה שאלות מפתיעות ממש.הנה .שיפטו בעצמכם: פתחתי בלהראות לה את הספר ולספר לה תכנו,אבל היא היסתה אותי מייד בתחילת דברי והחלה לירות שאלות("בואי לא נבזבז את זמננו היקר"אמרה) "אולי עברת התעללות מינית בילדותך,אולי מצד אחד ההורים או קרובי משפחה?"-הייתי בהלם. קרובי הנחמדים והורי הטובים,אפילו לא עלה בדעתי להרהר בשאלה נואלת כל כך. "בודאי שלא!"עניתי אז אולי אחד מהורייך היה מכור לסמים או לטיפה המרה ואפילו ניגמל אחר כך? בודאי שלא(אחרי ההלם הראשון,התגברתי.אולי זה המבוא על הכתבה החיובית עלי,אני יודעת?) על פני היחצנית עלתה הבעה של אכזבה שלא היתה ברורה לי כלל,הן אני אומרת לה שהיתה לי ילדות מאושרת. בניסיון אחרון היא שאלה"אז אולי אחד מהורייך היה חולה סרטן ואת טיפלת בו אולי את עצמך חולת סרטן או היית והבראת"?כאן התחלתי כבר לכעוס ,אבל התאפקתי.כמובן שעניתי בשלילה. היחצנית הנידה ראשה בשלילה."לא!לא אוכל לקבלך כקליינטית שלי במצב קשה כזה.התשובות שלך מעידות שאינך מתאימה לפירסום כלל" "אבל הספרים שלי..."פתחתי את הפה לומר"לא בשום פנים ואופן לא.!"בניסיון אחרון פיתאום עלה רעיון במוחה"את יודעת מה?אולי את לסבית או אחד מהורייך היה חד מיני?"כשעניתי בשלילה מוחלטת ,היא קיפלה את הניירות שלה,לקחה את התיק והשאירה לי את החשבון.אז זהו,אם לא תשמעו על הספר שלי ,זה מפני שלצערי היתה לי ילדות מאושרת.