שני חברים
זה סיפורון נפלא אודות שני חברים שאיש לרעהו תמיד מפרגנים את הסיפור שמעתי מפי מקורבים והחלטתי לנסות לשחזרו איני יודע מי בעל הזכות היוצר. הם היו חברים עוד משנות הילדות חוו בצוותא גן ילדים, בית ספר , תנועה, ואחר נפרדו לתקופת הצבא, כאשר הסתיימה תקופת השרות נפגשו שנית והחליטו לתור בעולם תוך כדי מסעם הגיעו לויאטנם ושם בליל סערה נתקעו בלי משכן ללינה הגו וחשבו ומצאו פתרון לאיתור משכן התדפקו על דלתות הבתים ניסו לחבור לקבלת פנים ותוך כדי ,אחר מספר פעמים מזלם עלה והאיר פנים באחוזה במרכז העירה נפתחה דלת וניצבה שם עלמה לאחר שהבינה את המטרה הביע קצת צער אך אמרה אני אלמנה טריה לא אוכל להשכינכם בביתי היות ועינים לשכנים ואיני רוצה בסיפורים אך עבורכם יש לי ברירה נוחה בחצר האחורית לי מחסן ללא תכלית תוכלו לחבור שם לשינה ואף שכן זאת לא ידע כמובן כשאין ברירה חיש קיבלו ההצעה ואמרו גם לגבירה כי מיד לפני זריחה יעזבו את האחוזה והודו לה מתחילה. למחרת כפי שהובטח עזבו את המשכן והמשיכו לטייל כפי תכניתם. חלפו תשעה חודשים הטיול נשכח ובבוקרו של יום אחד החברים קיבל כהפתעה מכתב מעורך דין מיד זינק בבהלה ואץ במהרה לביתו של החבר כי רצה עימו להיזכר הוא פנה בשאלה האם בליל הסערה עת ישנו באחוזה חברו עזב ולבית עלה ושם התיחד עם הגבירה והזדהה בשמו של החבר כדי לא להחשף החבר נבהל נורא אך בבושת הוא הודה כי בעת שהשני נרדם הוא עלה לדירתה וזכה לחסדיה וכדי לא להסתבך נמנע מלהזדהות ומסר את פרטי החבר תחילה הבין שהופרתה ואולי גם ילדה ומידית ביקש מחילה ומה גדולה היתה ההפתעה החבר שבשמו העורך דין קרא הודה לו בחיבוק ובנשיקה כי קיבל אסמכתא שנפטרה האלמנה ואת כל רכושה הותירה לו כהוקרה.
לעולם אדם צריך להיות נאמן לעצמו.
רחל
אף פעם אין לדעת אם בסיפור האגדה יש שמץ של אמת