61 שנה לנפילת הל"ה

ינואר 1948. מדי לילה יוצאות מקריית ענבים חוליות סיוע לגוש עציון, כל פעם במסלול אחר. אחת מאלה, שעתידה להפוך לאחד מסמלי המלחמה ההיא, היא קבוצה בת 38 חיילים בפיקודו של דני מס, קצין צעיר ומבריק שהיה זמן קצר קודם לכן מפקד הגוש. בליל ה-16 בינואר 1948 מוביל מס את החיילים בדרך עקלתונים לגוש הנצור ואיתם נשק, תחמושת ומזון. בדרך נוקע אחד החיילים את רגלו ומס מורה לשני חיילים אחרים להחזירו לבסיס. הנותרים ממשיכים בדרכם, למרות שהמא"ז מזהיר את מס כי הוא עלול להתגלות עם שחר. מס - שמתעקש להשלים את המשימה ברוח הדבקות במטרה - אכן מתגלה עם אנשיו עם שחר על ידי כמה כפריים ערבים שמזעיקים מאות מערביי הסביבה. הסוף ידוע - בקרב מתיש שנערך באור יום על "הגבעה הצהובה" (שמאז זכתה לכינוי גבעת הקרב), נהרגים כל החיילים ומס ביניהם. איש לא ניצל. השמועה מגיעה עד מהרה לפלוגה ח' כי הערבים טובחים בישראלים. מאוחר יותר יובילו אותם לקבורה ראשונה בגוש עציון. טרם הקבורה מגיעים למקום אביו של דני מס - המו"ל ראובן מס - ואימו. כשהם מרימים את הסדין כדי לזהות את בנם, אומרת האם לאב: "אבל זה לא דני!" האב שותק שתיקה ארוכה ואז אומר: "אבל גם זה חייל בישראל..."


פרשת ה-ל"ה, כפי שכונו החיילים, הפכה לאחד המיתוסים הגדולים של המלחמה ההיא, ושל מערכות ישראל בכלל. לילה לאחר נפילת החיילים הספיד אותם חיים גורי במה שהפך להיות אחד מנכסי צאן הברזל של השירה העברית:
ראה, הנה מוטלות גופותינו שורה ארוכה, ארוכה פנינו שונו. המוות נשקף מעינינו. איננו נושמים. כבים נגוהות אחרונים, והערב צונח בהר. ראה, לא נקום להלך בדרכים לאורה של שקיעה רחוקה לא נאהב, לא נרעיד מיתרים בצלילים ענוגים ודמומים לא נשאג בגנים עת הרוח עוברת ביער
. מי שנשלחו לפנות את החיילים ההרוגים הם "המושבניק", יצחק קריצ'בסקי, ועוד שני חיילים. הם לא יודעים באותו זמן כי שלושה מתוך ה-38 חזרו על עקביהם. הם נאלצים לזהות את ההרוגים, למרות שהערבים השחיתו את גופותיהם.
לכתבת וידיאו על קריצ'בסקי, האיש שגילה את דרך בורמה -
לחצו


סיורים בעקבות הל"ה
ביום שני, א' שבט (26/1/09) יערוך בי"ס שדה כפר עציון סיור בעקבות הל"ה. הסיור באוטובוס צמוד, בהדרכת אריה רוטנברג, יתחיל מהיישוב גבעות, ימשיך בנחל עציונה, יעלה לגבעת הקרב של הל"ה, ויסתיים בהר סנסן.



להעלאת סיפורים נוספים על קרבות תש"ח - היכנסו
למפקד תש"ח