אבי, בתו

"בין שני עולמות". צילום: יוסי צבקר 

מיהו יהודי? מי שנולד יהודי? מי שמרגיש יהודי? מי שנעשה יהודי מתוך בחירה וכוונה, או מי שאין לו ברירה אחרת? "בין שני עולמות", המחזה הדו-לשוני שכתבה השחקנית שרה פון שוורצה (ואשר זיכה אותה בפרס התיאטרון כמחזאית השנה) עוסק בעצם גם בסוגיה הטעונה הזו, אבל אין מה להיבהל או להירתע: פון שוורצה עוסקת בזה, כמו גם בעוד שאלות גדולות, באופן הכי נגיש ונוגע שאפשר, דרך עימות אישי לגמרי בין בת בוגרת לאביה. והיא עושה את זה במחזה דו-לשוני, שעצם השימוש בו בשתי שפות שמייצגות ומגלמות בתוכן לא רק תרבויות שונות אלא עולמות כמעט מתנגשים - עברית וגרמנית - מהווה שחקן נוסף, משמעותי ורב-מבע, על הבמה.

רות היא צלמת, עוזרת של צלם עיתונות, שבעקבות תקרית המתרחשת במסגרת עבודתה בשטחים בורחת מכאן לשם, למינכן שבגרמניה ולדירת אביה, שאיתו לא הייתה בקשר זמן רב. אביה, אברהם, צלם גם הוא - אבל צלם אמנות - חי שם עם בת זוגו הגרמנייה סבינה, והוא סוג של סלב מכובד ומוערך בקהילה היהודית המקומית. המחזה כולו מתרחש במהלך ערב-לילה אחד, שבמהלכו מתעמתת רות עם אביה ועם עצמה, כמו גם עם בת הזוג של אביה, ומאלצת גם אותם להתעמת - איתה, עם עצמם ועם הזוגיות שלהם, עם ערכים ועם מציאות. והרי ידוע שכאשר הר געש משפחתי טעון מתפרץ, זורמים בין האנשים נחילים של רגשות רותחים.

כך מתברר, למשל, שאברהם הוא בעצם גרמני במקור, שהתגייר ביחד עם אשתו בנפרד, והשניים עלו לישראל עם בנותיהם הקטנות. שהזהות היהודית שהוא בחר בה נכפתה בעצם על בתו, שגם בבגרותה סוחבת שק של רגשי אשמה ומועקות, חלקן מורשת ילדות תלושה. שאברהם בעצם ברח מישראל וממשפחתו כשמדינת היהודים האידיאלית בעיני רוחו התגלתה לו במציאות כמקום וכחברה רחוקים משלמות מוסרית או אחרת, והותיר מאחור את משפחתו, ובה גם רות, שחשה מאז נטושה. שזוגתו הנוכחית, סבינה, האישה האחרת בעיני רות, אינה יודעת פרטים רבים וחשובים על העבר - ואפילו על ההווה - של בן זוגה. שרות מלאה כעסים ופחדים ויש לה חשבון ארוך ונוקב עם אביה, אבל הדבר איננו הסיבה הישירה לבואה הפתאומי. לכך יש סיבה אחרת.

זירת ההתגוששות בין רות לאביה היא כאמור ביתו החדש, למעשה - דירתה של סבינה, שבה יש לו חיים חדשים, אחרים, שאותם מבקשת רות לזעזע, לחבר מחדש לחייו הקודמים, שהיו גם חייה. התפאורה המינימליסטית, על גבול הסטרילית, מדגימה גם היא את ההבדלים בין עולמו של אברהם בגרמניה לצד סבינה, לעומת העולם הישראלי הסוער והגועש, שרות היא חלק ממנו והוא חלק ממנה.

השימוש והמעבר בין שתי השפות - הגרמנית שמשתלבת ומתנגשת בעברית ולהפך - הן כאמור הרבה מעבר לאמצעי בימתי, זהו בעצם שחקן נוסף שמציב על הבמה את הפערים, המרחק והתהומות שנפערו, שפעורים, בין הבת לאביה. בגרמנית, למשל, ישנו השימוש בגוף שלישי, לעומת העברית שאין בה הדיבור הרשמי, המנומס הזה, שמציב מרחק - או מרחב, תלוי בהשקפה - בין אנשים.

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

התשובה לשאלה מדוע ברחה רות עד מינכן, אשר מתגלה ממש בסוף ההצגה, נראתה לי דחוקה משהו, יותר כניסיון לסגור את הפינה מאשר הסבר סביר באמת, בהתחשב בסיטואציה ששורטטה. גם הקיצוניות לעתים בהתנהגותה של רות, שמרשה לעצמה להתנהג כרצונה בבית אביה שאיתו לא דיברה שנים, נראתה לי לעתים מעט מוגזמת. אבל שתי ההערות הללו הן הערות אגב משניות, כי בסך הכול מדובר במחזה מעניין, מאתגר, שונה, עשוי היטב ומרתק.

כל שלושת השחקנים עושים עבודה מיומנת ומשכנעת, שנעה בטבעיות על הסקאלה בין רגש לשכל, בין התפרצות לאיפוק, בין השאיפה להתקרב לרצון להתרחק. זהו סיפור משפחתי שמגלם בתוכו סוגיות גדולות ומהותיות, והשלישייה שעל הבמה מצליחה להעביר את כל אלה באופן נוגע ללב ומעורר הרבה מחשבה. קורנליה הייזה הגרמנייה (ההפקה היא קופרודוקציה בין הקאמרי לתיאטרון השאושפילבינן בשטוטגרט, בשיתוף מכון גתה ישראל), עושה עבודה מדויקת וקשובה כזרה, האאוטסיידרית בין האב לבת; פון שוורצה ואלי גורנשטיין מחליקים בנינוחות מרשימה בין עברית לגרמנית, ומצליחים להעביר גם בין המילים - בשתי השפות - את כובד המשא המשפחתי שהם סוחבים.

שורה תחתונה: מחזה מעניין, מאתגר, משוחק היטב ומעורר הרבה מחשבה.

"בין שני עולמות", התיאטרון הקאמרי. מאת: שרה פון שוורצה; בימוי: מנפרד לאנגר; תפאורה ותלבושות: פאול לרכבאומר; צילומים כחלק מהתפאורה: יובל נאדל; צילומי וידאו ועריכה: יאן קארלסון, איתמר לוריא; כתוביות: איתמר לוריא; תרגום לגרמנית: אסתר פון שוורצה. משתתפים: שרה פון שוורצה, אלי גורנשטיין, קורנליה הייזה. שחקנים בווידאו: איוון לוריא, גל שמי, גאיה שכוי פון שוורצה. משך ההצגה: שעה וחצי, ללא הפסקה

עוד על תיאטרון:

במקום הנמוך ביותר בעולם

עדיין חברות, עדיין מצחיקות

איש קטן, חוויה גדולה

מרוב עצים לא רואים את הפרדס