אחד במאי: גלגולו של חג

בעשורים הראשונים לקיומה של המדינה היה חג הפועלים חג של ממש. הוא ייצג במידה לא מבוטלת את טעמם הפוליטי-חברתי של הישראלים, ושימש כיום חשוב במיוחד עבור הגופים ששלטו במדינת ישראל: מפא"י וממשיכותיה ואחותם הקטנה, ההסתדרות. אבל בעשורים האחרונים כל זה השתנה לגמרי. עם ההתרחקות הגוברת של ישראל מברית המועצות והתקרבותה לגוש המדיני שהובילה ארצות הברית, ובסיוע חילוף המפלגה השלטת בישראל, השתנתה ההתייחסות לחג הפועלים מקצה אל קצה. בשנות השבעים והשמונים היו לא מעטים שראו את החג כמייצג את הגוש הסובייטי. הוא הפך ליום כמעט מקולל, ובודדים מאוד ציינו אותו בישראל. התיעוב כלפי 1 במאי איבד את רוחו בשנות התשעים. אחרי נפילת ברית המועצות נהפך חג הפועלים לסמל לעבר שהיה ואינו, סמל לשיטה שנכשלה כישלון חרוץ ופשטה יד ורגל. גם בשנים האלה עדיין נותרו מי שציינו את החג, אבל הם היו משולי המפה הפוליטית, ונתפסו כסהרוריים בעיני הציבור הרחב. אבל דומה שמשהו מהתפיסה הזו התהפך בשנה האחרונה בישראל ובאזורים נוספים ברחבי העולם. ב-2012 חג הפועלים מסמל סוג חדש של סולידריות ציבורית. הוא מסמל את כוחו של ההמון מול האדישות של בעלי ההון והשלטון. יותר ויותר ציבורים מבינים שכדי להיות פועל ב-2012 לא חייבים להחזיק מגל ופטיש, ואפילו לא חייבים להיות מאוגדים. בישראל יש מאות אלפי פועלים שעובדים מהבית, עם מקלדת ותוכנת עיצוב, עם עסק קייטרינג קטן או עם חברת הפקות פצפונת. בישראל יש מאות אלפים שמוציאים את לחמם בקושי, שאין להם שעות עבודה מסודרות, שאין להם ימי חופשה, שאין להם הכנסה קבועה ומובטחת, שאין להם קביעות, שאין להם פנסיה. הציבורים האלה, למשל, כבר לא מתנערים מחג הפועלים. עבורם ועבור רבים, אחד במאי הוא סמל חדש ישן לזכויותיו הבסיסיות של האדם העובד באשר הוא, ולחשיבות שבהתאגדות כדי להגן על הזכויות הללו. אחרי מחאת הציבור בישראל ובעולם, אחד במאי נולד מחדש ב-2012. הוא נולד כסמל לעתיד צודק יותר עבור שכבות רחבות ומקופחות באוכלוסייה, שנושאות את מלוא הנטל ומשלמות את מלוא המחיר. וכך, דווקא עכשיו, 140 שנה אחרי המהומות שהולידו את היום הזה לראשונה, דומה שאחד במאי מעולם לא היה רלוונטי יותר.
עוד על כסף וכלכלה:

שובה של המחאה החברתית

התייקרות הדלק והחשמל: מי אשם

הגבלת דמי הניהול: הרווח שלנו

דמי ניהול: תתמקחו

הלוואה: לא בכל מחיר

מה כדאי לזכור בימים של משבר