אחרי 60 שנה: מפגש מרגש עם המורה מהיסודי

היא הספיקה ללמד אותם רק עשרה חודשים בכיתה ג', עד שפקדה אותה טרגדיה והיא נאלצה לעזוב, אבל תלמידיה של חיה כץ בת ה-80 - אז ילדי עולים מבית שאן והיום סבים לנכדים - לא שכחו אותה, ולאחרונה נפגשו עם המורה האהובה, אותה לא ראו 60 שנה.

"זה הגמול שכל מורה מצפה לו", אומרת בהתרגשות כץ, המתגוררת כיום באחוזת צהלה. "השכר במקצוע הזה לא משמעותי, גם כשאתה בשיא הוותק, אבל שתלמידים יזכרו אותך כעבור שנים ויעריכו את מה שעשית בשבילם? זה מעל ומעבר".

מלאכת האיתור של המורה שעקבותיה אבדו לפני שנים, היה הפרויקט של אבי גליק, בן 68, פנסיונר של התעשייה האווירית ומתלמידי הכיתה ההיא, המתגורר כיום בראשון לציון. "המורה חיה נשארה לי איכשהו בזיכרון", הוא מנסה להסביר, "למרות שלימדה אותנו זמן קצר. היא נאלצה לעזוב אותנו לפני סוף השנה, אבל הגיעה למסיבת הסיום של כיתה ג' ואני זוכר אותה לוחשת לי באוזן 'במבי'. רק אחרי שנים הבנתי למה היא התכוונה. האישה הזאת ראתה בי דברים שלקח לי שנים לזהות בעצמי".

קשר נדיר שנגדע באופן טראגי

צילום של ילדי כיתה ג' בבית ספר גלבוע

כץ הגיעה לבית שאן כמורה חיילת בשנת 1957, והופנתה לכיתה ג' בבית הספר היסודי "גלבוע" בעיירה. "מצאתי כיתה יוצאת מגדר הרגיל", היא נזכרת, "ילדים חייכנים וטובים. הרגשתי תחושת שליחות, הילדים האלה היו כולם עולים חדשים ובקושי ידעו עברית".

עד מהרה נקשרה מאוד לתלמידיה. "זו הייתה הכיתה הראשונה שחינכתי בחיי", היא מספרת. "מאוד אהבתי אותם והיינו נפגשים ומשחקים גם מעבר לשעות הלימודים. הם היו מקסימים ואף פעם לא הייתי צריכה להרים את הקול. המפקחת שהייתה מגיעה לביקורת בכיתה, הייתה מבקשת לשבת אצלנו כל היום".  גם הורי התלמידים חיבבו את המורה הצעירה. "הם כל כך העריכו את העבודה שלי", היא נזכרת. "היו מגיעים אלי למעונות המורים עם סירים של תבשילים". 

כל זה נקטע כשאחותה הצעירה, חיילת גם היא, נהרגה בתאונת אימונים במהלך קורס מ"כים. "נאלצתי לעזוב את הכיתה חודש לפני תום שנת הלימודים", היא מספרת, "ומאז מסיבת הסיום שהיה חשוב לי להגיע אליה, לא ראיתי את התלמידים האלה".

בהמשך נישאה כץ, עברה להתגורר בחיפה, הביאה לעולם שלושה ילדים והמשיכה לעבוד כמורה בבית ספר יסודי עוד 35 שנה. לפני שש שנים, לאחר שפרשו לגמלאות, עברה עם בעלה עמוס לבית הדיור המוגן "אחוזת צהלה" בתל אביב, הקרוב לבתי בנותיהם.

"חשבו שהיא נפטרה, אבל הרגשתי שאני חייב לסגור מעגל"

 המורה חיה עם חגית פינטו, מנכ"לית אחוזת צהלה שארגנה את המפגש, התמונה באדיבות האחוזה

ערב אחד, הגיעה אליה שיחת טלפון מפתיעה מאבי גליק. "הוא סיפר שניסה לעלות על עקבותיי במשך שנים", היא משחזרת. "קשה לתאר כמה התרגשתי שתלמיד שלי זוכר אותי כל כך הרבה שנים ורוצה לפגוש אותי. לגמרי במקרה, כל זה קרה ב'יום המורה'".

גליק, שמשפחתו עזבה את בית שאן כשהיה בכיתה ה', זוכר את המקום לטובה ומאז שפרש לגמלאות, מבקר בו בכל הזדמנות. במשך השנים תהה מה עלה בגורל המורה האהובה מכיתה ג', אך לפני שנה החל בחיפושים של ממש. "פגשתי באירוע במתנ"ס של בית שאן חברים מכיתת בית הספר היסודי", הוא מספר. "כשאחת מהם הראתה תמונה מכיתה ג' עם המורה חיה ברקע, שאלתי אם מישהו יודע מה איתה. אף אחד לא ידע".

גליק, שלא ידע את שם המשפחה הנוכחי של המורה או את מקום מגוריה, העלה פוסטים בפייסבוק עם תמונה של הכיתה והמורה, ואף רתם למשימת האיתור שני חברים לכיתה. "היו שאמרו לי שהיא בטח כבר נפטרה, אבל אני הרגשתי שאני חייב לסגור מעגל".

במפגש מחזור שנערך לפני כמה חודשים, עלתה שוב השאלה מה עם המורה חיה, וגליק נכנס למה שהוא מגדיר כאובססיה למצוא אותה. "הטלתי על כולם לחפש אותה. ניסינו להגיע אליה דרך משרד החינוך, אפילו בחברה קדישא ביררתי, למקרה שהיא נפטרה. איתרתי גם את מנהל בית הספר דאז, שזכר אותה".

בסופו של דבר פנה גליק לתוכנית "המדור לחיפוש קרובים" של איזי מן ברשת א' וסיפר את הסיפור. "כבר באותו היום קיבלתי ממנו טלפון, שאנשים התקשרו ויש סיכוי שהמורה נמצאה. באותו ערב דיברתי עם חיה. אין לתאר את ההלם והתדהמה שלה".

כעבור כמה ימים הגיעו גליק ואשתו לביקור אצל המורה. "זו הייתה התרגשות גדולה", הוא מספר. "היינו ביחד למעלה משלוש שעות. אחרי המפגש לקח לי כמה ימים לחזור לעצמי, מההלם".

בשלב הבא ארגן גליק מפגש כיתתי עם המורה, וב-6 בפברואר הגיעו 12 מתלמידי כיתה ג' בבית ספר גלבוע לדיור המוגן. "אנשים הגיעו מכל הארץ, זה היה נפלא", משתפת כץ. "לא יצא לי לדבר עם כל אחד אישית, אבל היו חיבוקים ונשיקות והכרתי את בני ובנות הזוג, הקרינו תמונות מבית הספר וזה מאוד חימם את הלב. כל תלמיד הוא כמו ילד שלי".

בסיום הוענקה למורה חיה מתנה מתלמידיה, פסל של ינשוף, המסמל מדע וחוכמה. על בסיסו נכתב: "השקעת בנו את המיטב שלך, לזיכרון עד ובהערכה רבה". "מורה לא יכול לצפות לכבוד גדול מזה", היא אומרת.

"אני חושב שזו הייתה זכות להיות התלמידים הראשונים שלה", מסכם גליק, שממשיך לשמור על קשר עם המורה גם היום. "אשרינו שזכינו כתלמידי בית ספר, ולו לזמן קצר, במורה שהיא אדם רך, נעים, חכם ומכיל".

 [#middleBanner]

לסיפורים מרגשים מקהילת "חיפוש קרובים" של מוטק'ה:

מפגש מחזור מרגש אחרי 50 שנה

החברות הטובות נפגשו אחרי 58 שנה

חיפשה מידע על אמה ומצאה משפחה

"חלפו 34 שנים, מעולם לא שכחתי אותו"

פתאום נזכרתי בשלמה, החבר ממרוקו

נפרדו באיטליה, נפגשו במוטק'ה 

מחפשים חבר או בן משפחה שהקשר איתו נותק? 

לפורום חיפוש קרובים לחצו כאן