איזו מלחמה מצחיקה
|
"החייל האמיץ שווייק". צילום: ז'ראר אלון
המחמאה הראשונה לגרסה הנוכחית של "החייל האמיץ שווייק" בהפקה המשותפת של תיאטרון הבימה ותיאטרון חיפה, מגיעה למעבד, יוסף אל דרור, שהצליח ליצור את נוסחת הקסם המשלבת מינונים נכונים שמשתלבים בהרמוניה בין שפה לעלילה, בין עכשוויות לעבר. שווייק של אל דרור הוא עדיין סוחר כלבים גנובים טיפש גאוני, או גאון מטומטם, שהולך ומסתבך בגלל שטויות בפראג של ערב מלחמת העולם הראשונה ובמהלכה, אבל הוא ושותפיו מדברים ומתנהלים בשפה ובנינוחות לגמרי עכשוויים, מה שהופך אותם - ואת כל מה שקורה איתם וסביבם - לנגיש, מדבר ומוכר, אבל בה בעת גם רחוק מספיק כדי לקיים טווח ביטחון שמאפשר לצחוק בלי חשבון ובלי חשש רב מדי מהאמירות ומהאמיתות שבין הפאנצ'ים והבדיחות.
בעיבוד שלו, ששם דגש חזק על סיפור העלילה בישירות פשוטה ועל הקומדיה הרבה שבה, סיפק אל דרור לבמאי, משה נאור, בסיס מוצק והולם ליצירת ההצגה, שנשענת כולה על כתפי הכוכב שלה, השווייק שלה, שהפעם הוא אבי קושניר. ודאי לא היה פשוט להתמודד עם המיתוס ועם ההילה הגדולים של המחזה וההצגה בישראל, מיתוס והילה שראשיתם עוד לפני קום המדינה: המחזה נחשב קלאסיקה מודרנית, קומדיה וסאטירה שמלעיגה מערכת צבאית וממסד בירוקרטי אטום.
ההצגה הועלתה לראשונה בתיאטרון האהל ב-1935 והוצגה בו יותר מאלף (!) פעמים במשך שנים, כשאת שווייק גילם השחקן מאיר מרגלית במה שהיה לתפקיד חייו (והוא והדמות נהפכו כמעט לשמות נרדפים). אז נכון שרובנו, הקהל של היום, לא ראינו ולכן גם לא זוכרים את ההפקה ההיא, אבל היא לבטח נהפכה כבר מזמן לסוג של אגדה מקומית. אז ייאמר מיד: קושניר וההצגה שהעמיד נאור מניחים את האגדה ההיא בצד, ומספקים לקהל הצגה מהנה ובעיקר - שווייק מקסים וכובש בתמימותו המתוחכמת, או בחוכמתו המיתממת.
בגרסה הנוכחית ההצגה היא יותר קומדיה מסאטירה נוקבת, גם בגלל גישת המעבד והבמאי, אבל לא פחות לדעתי - ולכן גישתם נראית לי נכונה והולמת את הזמן הזה - בגלל שאנחנו, הקהל, השתנינו, בשלנו ובגרנו. הקהל שבא היום להצגה הוא קהל שכבר ראה ושמע כמעט כל סוג של ביקורת - ישירה, עקיפה, מצחיקה, ארסית - על הממסד. לכן בעיני המתבונן של היום הביקורת, חשיפת האיוולת וההלעגה במחזה פחות מזעזעים ויותר מוכרים, ולכן הקומדיה נהפכת עכשיו לאלמנט מרכזי.
רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק
נאור יודע להפיק את המקסימום מההפקה מבחינה זו, בעיקר בזכות הכוכב שלו, קושניר. זו ההצגה של קושניר - ובכוונה אינני אומרת השואו שלו, ומיד אסביר - וכל השאר סביבו הם לוויינים ומסייעים. קושניר של "שווייק" איננו קושניר הבדרן או הסטנדאפיסט. הוא שחקן קומי מדויק ומעולה. הוא עושה תפקיד נהדר מהתחלה ועד הסוף, ולא מתפתה לקרוץ לקהל בקושניריות מוכרת, כפי שעושים יותר מדי שחקנים שמוכרים כבדרנים, הבוחרים לסחוט צחוקים בהצגות בשטיקים מוכרים במקום להתמסר לדמויותיהם. שווייק של קושניר הוא דמות מנומקת ושלמה, משפת הגוף וכל הבעת פנים ועד קצה האינטונציה המשתנה הכי קלה בקולו, והוא דמות משכנעת, מלבבת, מצחיקה, נודניק בלתי נלאה, חכם-טיפש, מעורר אמפתיה וסימפתיה, כובש בכל מובן.
שאר הלהקה שסביבו היא בדיוק זה - להקה סביבו. מרבית השחקנים מגלמים מספר תפקידים משניים וקטנים (בין שניים לחמישה), וכפועל יוצא מכך כמעט איש מהם אינו עושה תפקיד גדול, מושקע או כזה שמותיר חותם. אבל כאמור, כיוון שזו ההצגה של שווייק-קושניר, זה לא כל כך משנה ולא מעמעם את ההנאה מהקומדיה האינטליגנטית והעשויה היטב, ומהכוכב המצוין.
שורה תחתונה: קומדיה אינטליגנטית עם קושניר אחד מעולה.
עוד על תיאטרון: |
בלב ראשון לציון, במבנה אדריכלי עכשווי שנראה בעצמו כמו יצירת אמנות, פועל אחד ממוסדות התרבות הייחודיים...
אוטוטו תעלה יובל רפאל על במת האירוויזיון בבאזל, שוויץ, כחלק מחצי הגמר השני של התחרות. רפאל בת ה-24 מרעננה,...
- "תגיד מתי שכבנו בפעם האחרונה?"
- "מה?"
- "הזדיינו, מתי זה היה? מה, במרס?"
את הדיאלוג הזה ניהלו ארנונה...