איך קרה שהתקשורת אשמה בכל?
בעקבות נאומו האחרון של ראש הממשלה בנימין נתניהו, חנקו הדמעות את גרוני. התביישתי. החלטתי לצאת מהארון. אני אכן עיתונאי, איש תקשורת. אני מנודה ומושמץ. אבל אני זוכר ימים רחוקים, כאשר עשיתי את ראשית דרכי כעיתונאי והייתי מוקף גלי הערצה. היה אז ערוץ 1 בלבד. שם הופעתי בתכנית "כלבוטק". אנשים היו עוצרים אותי ברחוב, משחרים למוצא פי. השוטרים היו מאירי פנים אפילו כשחניתי על המדרכה, וגם מאפשרים לי להתקרב לכל אירוע, עצרת או הפגנה.
אלה היו ימים נפלאים. הפוליטיקאים והמנהיגים רחשו לנו, העיתונאים, את מלוא הכבוד. ככתב הפרלמנטרי דאז של "ידיעות אחרונות" זכיתי לפגוש בבתיהם ובמשרדיהם את גדולי האומה: דוד בן גוריון, לוי אשכול, גולדה מאיר, משה דיין, יצחק רבין ומנחם בגין. הייתי גם אורח בביתם של שרה וביבי.
כל אלה תחת הכותרת: ע י ת ו נ א י.
כאשר היה צריך למתוח ביקורת לא היססתי לרגע. לא ננזפתי על ידם ולא הורחקתי משולחנם ולא נודיתי כאחרון הבוגדים. אלה היו ימים נפלאים לעיתונאי. ביקשתי להשיג בטלפון כל מנהל אחראי או מנהיג, בתוקף תפקידי העיתונאי, והללו היו נענים בקלות. הימים ההם נמוגו לבלי שוב. המציאות האכזרית מכה בנו, העיתונאים, ללא רחם. אנחנו מוקצים מחמת מיאוס. אנחנו הראי שהכל מבקשים לנפץ אותו.
כל כתיבה ביקורתית על השלטון נתקלת בגלי זעם
כל אלה התוקפים את התקשורת - הם אלה שגם ניזונים ממנה. צילומים: Shutterstock
כל כתיבה ביקורתית נתקלת בגל של זעם. כל אמירה בטלוויזיה, ברדיו ובצינורות התקשורת הרבים מתקבלת כבגידה של ממש. רשימת המתלהמים איננה כוללת רק את ראש הממשלה ואת השרים הכפופים לו, את חברי ואוהדי מפלגת השלטון, אלא רבים מבני ישראל. "עמך" שסוף סוף גילו את האשם והאחראי לכל מה שרע ודוחה בחיינו: ה ת ק ש ו ר ת. היא האשמה, היא המסיתה, היא המדיחה והיא הבוגדת בערכי המולדת היקרים.
כיצד אירע המהפך הזה? הרי כל אלה התוקפים אותה יונקים גם היום את כל המידע שלהם אודות כל מה שמתרחש במדינה, מהתקשורת עצמה. בלעדיה היו מהלכים בשדה הציבורי כסומא בארובה. הגיעה העת להזכיר להם את מה שכל תלמיד תקשורת לומד בשיעורו הראשון: תפקידה של התקשורת הוא לדווח ולהתריע. כוחה הוא אך ורק בחשיפה. אין לה סמכות לבצע מהלכים מעשיים. היא לא נבחרה לשלטון. כך היה מאז ומעולם.
עיתונאי הוא זה המבקר והנוזף. הרשות המבצעת, המחוקקת והשופטת - כנהוג בכל דמוקרטיה - איננה חייבת לקבל את דבריו, אבל היא חייבת להאזין לתקשורת מבלי לתקוף אותה, מבלי להציג אותה כאויבת. מדוע הפכתי אני, הכותב, לאויב? על משכבי בלילות אני מתהפך ומייחל וחולם על ימים אחרים. מי ייתן ויבואו כבר.
פניות לגדעון רייכר - [email protected]
ומה מרגיז אתכם? הצטרפו לפרלמנט של מוטק'ה
מדי שנה מושיטים את זרועותיהם מאות אלפי קשישים ומתחסנים כנגד מחלת השפעת, וחיוך של נחת עולה על שפתיהם. הם...
אנחנו נוהגים לשאת את ראשינו בגאווה וקובעים ביהירות: אנחנו עם סגולה, אין כמונו בסביבה. האמנם? ואולי הגיע...
ראש הממשלה בנימין נתניהו חוזר ומצהיר: כל עוד הפלשתינאים לא יכירו במדינת ישראל, לא ננהל איתם משא ומתן...
דעתי כדעתך. ממש כתבת מהרהורי מחשבותי..
לא עסקתי מעולם בענייני תקשורת, אך בימים הרחוקים ההם רכשתי עיתונים במיטב כספי, בעיקר קראתי בשקיקיה את מוספי סופי השבוע שהיה בהם המון תוכן תקשורתי, רכילותי ומציצני...
ובמפגשי חברים אף נהגו לצטט מילה במילה אף מדבריך גדעון רייכר בהדרת כבוד הראויה לעיתונאים.
והיום - ארצה או לא מושיט מול אפי את החינמיים האלה שחלילה אם לא אקח, הבחור באוברול הכחול/ירוק (תלוי מי המעסיק שלו) מתלונן בהרמת קול בינו לבין עצמו ש''עוד אחד/אחת שלא לקחה וכעת יאלץ לעמוד עוד שעה ארוכה עד שתסתיים ערמת העיתונים.
לעניין הראש - עוד פעם אציין שאִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה.
לא נעים לומר, אבל כמו בצד המסוקר, גם בצד המסקר הולך ופוחת הדור. רוב העתונאים בעשורים הראשונים של המדינה היו בוגרי מערכות חינוך אחרות, שתוצריהן היו בני תרבות, עתירי ידע בהסטוריה, יהודית ועולמית, ומומחים בתחומי הסיקור שלהם.
העתונאים של היום.. איך לומר זאת בעדינות: לא מרשימים. תוצרי התחקיר אותם תוצרים, רמת האמינות כנראה אינה נופלת מזו של העבר אבל התבשיל בכללו נראה לא ממש טעים. ולא בכדי: גם מושאי הסיקור עברו אטנואציה וכל מה שיש להם להציע הוא מינונים גדלים והולכים של וולגריות. אשר על כן, כל העתונות, בדלית ברירה, הולכת ומצהיבה. חלק מהעתונאים לוקים גם הם אם לא בהיבריס אז בשטחיות וולגריות והתנשאות.
וישנו ענין הפייק ניוז. כאן מצב הדברים פשוט יותר: כשפוליטיקאי טוען שמדובר בעלילה ופייק ניוז, אפשר מייד לומר שגם תגובתו, המתפרסמת בתקשורת, גם היא אינה אלא פייק ניוז. הסכנה בפייק ניוז, לפיכך, שהיא חרב פפיות. כפי שכתבתי למכר בארה"ב:
א. כל העולם ורוב מוחלט של האמריקאים למד על בחירתו של טראמפ לנשיא מהתקשורת,
ב. לטענת טראמפ, הרוב המוחץ של תקשורת המיינסטרים האמריקאית מפיצה פייק ניוז על בסיס של קבע,
ג. מכאן, שאולי גם הידיעה על בחירתו של טראמפ לנשיא, גם היא פייק ניוז? אולי בבית הלבן יושב ברגע זה פייק נשיא?
ולסיכום, על טענתו של ביבי "לא יהיה כלום כי אין כלום" אני עונה בציטוט מפי הלל הזקן (ברגע נדיר של חוסר צניעות): "אם אני כאן" (בשמחת בית השואבה), אמר הלל הזקן, "הכל כאן".
כל טוב ורק בשמחות
ויש מה לקצוף עליה
הרבה פעמים איננה אוביקטיבית
לא תמיד התקשרת אשמה ,אך בהרבה פעמים כן