אלבום חדש: קירות ורוח

אני לא יודעת איך אתם, אבל אני, כאוהבת ספרים מושבעת מרגע שלמדתי לקרוא, נשביתי כבר בכותרת המשנה של האלבום "קירות ורוח" של טלי אמיתי-טביב, המבהירה - "103 חדרי עבודה של סופרים ומשוררים". אמנם אני חושבת שיש הרבה תבונה בדברים שאמר לי בראיון לפני שנים הסופר האמריקני ג'ון אירווינג ("העולם על פי גארפ", "אלמנה לשנה אחת"), שטען כי הוא לעולם אינו מעוניין לפגוש ולהכיר סופרים שכתבו ספרים שהוא אוהב, מחשש מפני פער בלתי נמנע ומאכזב, אבל לא יכולתי לעמוד בפני הפיתוי וההזדמנות לבקר במקומות המוחשיים שבהם נוצרו ונוצרים עולמות קסומים. כתיבה היא שילוב ייחודי של אמנות ואומנות, של כישרון וכישורים, ביניהם גם המשמעת העצמית להתמיד במלאכה שהיא לעתים קרובות ארכנית, והיכולת הנדרשת לברוא במילים יש מאין. וכל זה בבדידות שהיא בדרך כלל רחוקה מאוד מלהיות מזהרת. זה סוג של מעשה קסם, ולכן אני תמיד סקרנית לראות ולדעת באיזו סביבה בוחר, ואולי נאלץ, כל קוסם כזה של מילים לחולל את קסמיו. הדבר הראשון שקופץ לעין כשמעלעלים באלבום של אמיתי-טביב הוא כמה רבים מהיוצרים בוחרים להקיף את עצמם במרחב העבודה שלהם בספרים. הסופרת רונית מטלון, שכתבה את ההקדמה לספר, מכנה אותם "אלמנט העושר הכמעט יחיד בחדרים הללו", ובוחנת את בחירתם של יוצרים לנוכחות-היעדרות ספרים בחדריהם.


אמיתי-טביב עצמה מודה שהדימוי שהיה לה בראש לחדרי סופרים, עוד מילדות ומדודה, הסופר והמשורר מרדכי טביב (שחדרו הוא האחרון המצולם בספר) שבחדר עבודתו הייתה ספרייה, היה של "חדר עמוס ספרים". אבל פרויקט הצילומים הזה גילה לה שלא תמיד זה כך. "דן בניה-סרי אמר לי כבר בטלפון שאין לו בכלל ספרים בחדר, ונורית זרחי שאלה איך בכלל אפשר לכתוב עם ספרים בחדר". לה עצמה יש בבית "ספרים בכל פינה, והייתי משתגעת אם לא היו לי". היא החלה את הפרויקט בעקבות שיחה עם צביה שמיר, אלמנתו של משה שמיר, שהזמינה אותה לצלם את חדרו של הסופר לעטיפת ספר שהוציאה אחרי מותו. "היא אמרה לי, עוד מעט גם אני אלך לעולמי וימכרו את הדירה ולא יהיה זכר לחדר הזה", משחזרת אמיתי-טביב. "וזה עורר בי מחשבות. כצלמת, אני עוסקת בהנצחה כחלק מטבע הצילום. לחדרי עבודה יש משמעות, והחלטתי לצלם חדרי עבודה של סופרים ומשוררים. כיוון שאני דיסלקטית והעניין של ספרים וספריות הוא לא מובן מאליו לגבי והתחלתי לקרוא ממש רק בגיל 20, יש בי רעב גדול לספרים. בגיל צעיר הספר היה לגבי יותר חוויה חושית - של מגע ומישוש, ורק כשהתחלתי לקרוא ממש זו נהייתה חוויה של ידע. "הרכבתי רשימה של סופרים ומשוררים שעברו בדרכי וזכרתי אותם בלי להסתכל בספרייה שלי, ואלה האנשים שביקשתי לצלם את חדריהם. זו רשימה אישית, נטולת ביקורת, וברור שהרשימה של מי שאינם שם ארוכה בהרבה מאלה שכן שם. היו כאלה שפניתי אליהם ולא הסכימו, וכיבדתי את החלטתם ולא שאלתי אפילו למה. מה שראיתי היה שהרשימה שלי מכסה מאה שנים של ספרות עברית וזו תופעה, בהתחשב במספר הכותבים והכותרים היוצאים בשנה".


בין הכותבים שאת חדריהם הנציחה באלבום יש גם כאלה שאינם עוד בין החיים, שבני משפחתם שומרים ומשמרים את חדרי עבודתם, או שנהפכו עם השנים למוזיאונים. "כשצילמתי במקום שנהפך למוזיאון הייתי צריכה להיזהר שזה ייראה כמו חדר ולא כמו מוזיאון. במיוחד במקרה של ביאליק, שהחדר שלו היה ריק מרהיטים, כי בית ביאליק היה בשיפוצים". רונית מטלון, בהקדמה שלה, מתעכבת על הישראליות של חללי היצירה הללו - מהתריסים והפינות ש"נגנבו" בדירות קטנות (מרפסת שנסגרה, ממ"ד, חדר שהיה של ילד) ועד למדפי הספרים, פעם של רים והיום של איקאה. כשנתיים השקיעה אמיתי-טביב בפרויקט שיוצא עכשיו באלבום ובחודש יוני הקרוב יעלה כתערוכה במוזיאון תל אביב. לדבריה, השתדלה לבוא לצילומים בלא ציפיות מיוחדות: "ניקיתי את הראש ממחשבות איך כל חדר אולי נראה. החדר שהכי הפתיע אותי היה זה של חיים הזז. הוא כתב הרבה על שכונות עוני והכרתי את הביוגרפיה שלו. הוא היה נשוי ליוכבד בת-מרים והם היו עניים - זה מתועד בכתובים. וכשבאתי לצלם, מצאתי בירושלים בית מאוד מפואר במושגים ישראליים, חדר מפואר בסגנון אנגלי, מאוד מוקפד, וזה קצת הפתיע אותי, כי הדימוי שלו בעיני לא היה כזה. אלמנתו הפכה את המקום לבית מורשת, והחדר מאוד חי כי היא עובדת בו היום". לבד מתמונה אחת, כל הצילומים בספר הם של החדרים בלבד, ללא בעליהם, בכוונה תחילה. במקרה של המשורר אורי צבי גרינברג נראית ברקע צלליתה של אלמנתו, "שהיא החדר שלו, היא מכילה אותו טוטאלית", אומרת אמיתי-טביב. "בשאר המקרים ההיעדרות מכוונת, כי לא צריך להנכיח אדם פיזית כדי שיהיה שם. אני כל הזמן מצלמת חללים בלי אנשים. כמו שיש או אין ספרים בחדר, כך ההיעדרות של הבעלים מפנה מחשבה לאנשים. חדר הוא סוג מסוים של הגדרה, כמו שכותבת מטלון בהקדמה. יש משהו בחדר שמגדיר את האדם כסופר, בין אם זו הגדרה עצמית שלו או שהעולם הכיר בו ככזה".
"קירות ורוח" - 103 חדרי עבודה של סופרים ומשוררים, אלבום צילומים של הצלמת טלי אמיתי-טביב. עורך התצלומים והספר: תמיר להב-רדלמסר. 142 עמודים. הוצאת עם עובד עוד על תרבות ובידור:

הסדרה הליטורגית: פורה, ברהמס, ורדי והנדל

ביקורת קולנוע: קומפני מן

ביקורת ספר: בקתה קטנה, דגים מנתרים

ביקורת קולנוע: ברבור שחור

ביקורת ספר: הנה הוא נעלם