אני מתרגז. כי מרגיז פה

מה מרגיז אותי? אני בדיוק כמוכם. מה שמרגיז אותי מרגיז גם אתכם. רוצים דוגמאות? בבקשה. אנא הצטרפו אלי.

בדלי סיגריות

אתה מוצא אותם בכל פינת וקרן רחוב, על ספסלים ציבוריים, בגנים ובשווקים. המעשנים מטילים את הבדלים בכל אשר ילכו. לא חלילה במיכלים המיועדים לכך. לעיתים גם ישליכו מבעד לחלון מכוניתם בדל סיגריה בוערת, אשר בהחלט עלולה לגרום לאסון.

כמובן שלחדול מעישון ולהיגמל היא הדרך הנאותה אך עדיין מדובר בזכות מוכרת - יעשן אדם עד שריאותיו ישחירו. אבל אנא, את הבדלים להסתיר ממרשות הרבים. יש לי ידידה המתגוררת בבית רב קומות והדור בלב תל אביב ואחת השכנות מעליה מטילה ללא הרף בדלי סיגריות בוערות לתוך מרפסתה. זו רק דוגמה אחת מני רבות. מי שמתקשה להבין את הדרך הנאותה להיפטר מבדלים שייטול חופשה ויפליג ליפן הרחוקה שם ילמד כיצד ניתן שלא לזהם את המרחב הציבורי.

shutterstock

רולטה במונית

בכל ארץ תרבותית וערים גדולות בתבל אתה הנוסע נכנס למונית והנהג ללא אומר ודברים מפעיל את המונה. לא כן בארצנו. ברגע הכניסה למונית נפתח החידון המקומי: מונה או תשלום מראש. ואתה תמה: מה ההבדל? מה רצוי יותר? האם אשלם יותר או פחות? ומה מקור החידה הזו? אולי הכוונה לכך שתשלום ללא הפעלת המונה איננו נרשם ואיננו מדווח כחוק? במקרה כזה בוודאי מדובר בתשלום נמוך יותר. ואם תבדוק, תגלה כי לעתים התשלום מראש עולה על הסכום שהיה נרשם במונה. ומדוע בכלל יכולת הבחירה הזו? מדוע לא יחוייב כל נהג מונית באשר הוא שם, כנהוג בתבל הנאורה, להפעיל מונה ולא לקיים חידון? אתמה.

shutterstock

צעקנות יתר

בעבר, תכניות המלל בטלוויזיה היו תרבותיות להפליא. יושב מנחה וכנגדו אדם מרואיין או לכל היותר שניים וכל אחד מהמשתתפים מעלה בנחת את טיעונו בעד ונגד כל סוגייה העולה על סדר היום. אין פרץ ואין צווחה. טיעון מול טיעון. בימינו אלה תכנית טלוויזיה שיגרתית היא כאשר באולפן מסבה ביחד חבורה צעקנית של ששה משתתפים לפחות ואין משתתף אחד המסוגל להשלים משפט מבלי שייקטע בצעקנות יתירה.

בליל של קולות, ים של זעקות, קצף על שפתיים, פיות מעוותים ועדיין הרייטינג פועל ומזמזם חרישית. משונה. הרי אין איש מקשיב לרעהו ואין מי שיאפשר להשלים טיעון.ואולי נשוב לדרך הישנה?

עוד ברייכר מתרגז

פניות לגדעון רייכר - [email protected]

ומה מרגיז אתכם? הצטרפו לפרלמנט של מוטק'ה