אפיקורסים, אבל מאמינים

פסל של אפיקורוס

ביהדות "אפיקורס", נחשב לכינוי גנאי, אבל ספר חדש בשם "הגן של אפיקורוס - אתאיזם, יהדות וחתירה לאושר" (בהוצאת חרגול/מודן) שכתב פרופ' יעקב מלכין ומוקדש לפילוסוף היווני אפיקורוס ולתולדות הכפירה בעם היהודי, מותח קו בין הפניית העורף לדת לבין התפתחות ערכים כמו דמוקרטיה, שוויון בין המינים וזכויות אדם.

פרופ' מלכין הוא ממייסדי החוג לקולנוע ולטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב. הוא עוסק באתיקה הומניסטית חילונית-יהודית ועורך את כתב העת המקוון "יהדות חופשית". בין ספריו הקודמים בנושא גם "במה מאמינים יהודים חילוניים" ו"יהדות ללא אל?".

א-תאיזם (שמשמעותו אנטי דתיות), נתפס לדבריו כחוסר אמונה, אבל אתאיסטים הם דווקא אנשים מאמינים. הם מאמינים בטבע, באדם ובכללי הצדק. הם מאמינים שהטבע הוא מערכת עצמאית אינסופית, שאין בה מקום ליישות על-טבעית ושאי אפשר באמת לעצור את השמש בגבעון ואת הירח בעמק איילון. הם מאמינים גם שלכל אדם זכות לחיים, לחופש, לשוויון, להנאה ולחתירה לאושר. הנאה, לא במובן של נהנתנות וסיפוק מיידי של תשוקות ויצרים, אלא כזו הלוקחת בחשבון גם את הזולת ואת תוצאות המעשים.

אתאיזם אינו מחייב, לדבריו, ויתור על אלוהים, על גיבורי התנ"ך ועל נכסי תרבות אחרים כמו אלי המיתולוגיה היוונית, אלא שיש להתייחס אליהם כאל גיבורים ספרותיים, המייצגים את המציאות התרבותית, החברתית והרוחנית של תקופתם.

אהבה בין הצללים

אוהבים לקרוא? רוצים להמליץ על ספר טוב שקראתם, לקבל המלצות מגולשים או לשוחח על ספרים? לקהילת קריאה וספרים מומלצים: לחצו