בביתו במדבר

בתחילת דצמבר הקרוב ימלאו 40 שנה למותו של "הזקן", דוד בן-גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון של מדינת ישראל ומהדמויות החשובות בהיסטוריה הישראלית. בספר חדש בשם "בן-גוריון - אפילוג" (הוצאת עם עובד/ספריית אופקים), מסיט העיתונאי והדוקטורנט למדעי המדינה אבי שילון את הכוונת לשנים האחרונות בחיי המנהיג המיתולוגי, שכמעט שלא נחקרו, שבהן בילה בצריף שלו בשדה בוקר, מבודד, כמעט נשכח וחסר השפעה, אך עדיין הוגה, כותב ובוחן את מפעל חייו מבחוץ.

הספר נפתח בחג הסוכות של 1973, עשרה ימים לפני יום הולדתו ה-87, עת נקרא המנהיג הקשיש לנסות ולנסוך אופטימיות במקורביו לאור השלכותיה הקשות של מלחמת יום כיפור. בן-גוריון, שחודש קודם לכן לקה בשבץ מוחי ששיתק מחצית מגופו, התקשה לעודד את הנוכחים באשר ל"מלחמה החמורה והאכזרית ביותר", כפי שכינה אותה בהזדמנות אחרת.

חודש אחר כך הוא לקה בשבץ נוסף ואיבד את כושר הדיבור, וחודש נוסף לאחריו הלך לעולמו. שילון רואה בסמיכות הזמנים בין מותו של המנהיג המכונן של המדינה לבין טראומת המלחמה והשבר בחברה הישראלית יותר מצירוף מקרים טרגי.

דוד בן-גוריון שימש בתפקידי הנהגה כמעט חמישים שנה. יליד פלונסק בפולין, שהצטרף לתנועת פועלי ציון ועלה ארצה בגיל 20. היה ממקימי מפא"י, הנהיג את ההגנה, פעל להקמת המדינה והכריז עליה, הקים את צה"ל ופירק את הפלמ"ח, עמד בראש מפעל העלייה הגדול של תחילת שנות המדינה ולמעשה, עיצב את דמותה.

במישור האישי לא היה איש קל. הוא אף הגדיר את עצמו כאיש ריב ומדון, ועל ידי מתנגדיו הואשם בטוטליטריות, אך היה, לדברי שילון, מנהיג שלא קם כמותו בשילוב של ביצועיות ואידיאולוגיה. לא רק קונסטרוקטיבי, אלא הוגה דעות, איש רנסנס שהתעניין בבודהיזם ובפילוסופיה יוונית וחדשה, כתב מאמרים במגוון נושאים והציע פרשנויות משלו לסוגיות תנ"כיות.

כראש ממשלה הוא כיהן 15 שנה, למעט שנתיים בהן נטל פסק זמן. בגיל 77, בשל חרדות מדיניות וביטחוניות, אכזבה מנאמניו ובעיות בריאות ומתח נפשי, פרש מראשות הממשלה. שבע שנים אחר כך, לאחר כישלון רפ"י, מפלגת המרכז שהקים, התפטר גם מחברותו בכנסת וביקש לחדול מכל תפקיד ממלכתי.

השנים האחרונות לחייו לא זכו, לדברי שילון, להתעניינות רבה ולמחקר. בהסתמך על היומן שכתב בן-גוריון והארכיון שטיפח, חליפות המכתבים שניהל, מאמרים שכתב ונכתבו עליו, מחקרים וראיונות אישיים עם מקורביו, מנסה שילון להתחקות אחר אירועי השנים הללו ולבדוק על מה התחרט המנהיג הפורש ובמה התגאה, כיצד ראה את עתיד המדינה, את כור ההיתוך שיצר ואת הדת היהודית, וכיצד התמודד עם הזקנה.

בן-גוריון, שהגיע לגיל מופלג יחסית לבני דורו, היה מראשוני הישראלים שאימצו את עקרונות הניו אייג'. הוא דיבר על התחברות לטבע, האמין בקשר בין גוף לנפש, קרא כתבים בודהיסטיים, התאמן ביוגה ובשיטת פלדנקרייז ונהג לטבול במרחצאות חמי טבריה ועין גדי. כמעט עד מותו יצא מדי יום לצעידה יומית של שמונה קילומטרים. הוא היה צמחוני חלק מחייו, והתמיד בהימנעות מבשר אדום. בגיל 50 נגמל מעישון והפך למטיף נחרץ נגדו.

עם הזמן התקשה להשלים עם בגידת הגוף והזיכרון שנחלש. "הייתי חוזר עכשיו לגיל 20", אמר פעם לבתו רננה, "ומתחיל הכול מחדש". החשש מההזדקנות דחף אותו לחקור אפשרויות רפואיות להארכת החיים, ובתחילת שנות השבעים שלח את רופאו האישי להתעדכן במרפאת אנטי-אייג'ינג בשוויץ.

בן-גוריון בחר להיקבר בנגב, ולא בחלקת גדולי האומה בהר הרצל. מעבר למחויבות למפעל החלוצי בנגב, הבחירה להיקבר בנחל צין שבו עברו בני ישראל במדבר הייתה, לדברי שילון, קשורה בכך שהלך לעולמו, כמו משה, כמי שלא הגיע לארץ המובטחת. שביעות רצון, הוא אומר, הייתה זרה לאופיו. לולא תכונה זו, לא היה נעשה לגדול המגשימים בתולדות העם היהודי בעת החדשה ולאדם מרתק גם בסוף ימיו.

עוד על ספרים:

פאי במילוי רומנטיקה

החיים כטלנובלה

כל ההתחלות

אוהבים לקרוא? רוצים להמליץ על ספר טוב שקראתם, לקבל המלצות מגולשים או לשוחח על ספרים? לקהילת קריאה וספרים מומלצים: לחצו