ביקורת טלוויזיה: רוק 30

"רוק 30", שעונתה השלישית החלה אתמול בערוץ יס סטארס קומדי של הלוויין, היא סדרה עטורת פרסים ושבחים אבל כל הכבוד והכיבודים הללו הם משניים לעובדה שמדובר בסדרה פשוט נורא מצחיקה. במונחי פסיכולוגיה של האמנות היו מכנים את הסדרה "רב-רמתית". אבל אל תברחו. זו ההגדרה הכי חיובית שיכולה יצירה לקבל, כי היא מקפלת בתוכה את יכולתה לדבר למגוון של קהלים, במגוון של סוגים ורבדים. זו הסיבה שאת "רוק 30" יכולים לאהוב חובבי הומור ישיר ופשוט וחובבי הומור מתוחכם ומתחכם, מושבעי הומור פיזי וסלפסטיק, אוהדי בדיחות בקצב מכונת ירייה, חובבי הומור פוליטי, הומור עצמי, עם קריצה, מהחיים, מהשטויות, עם גסויות, ממצבים ריאליים לגמרי ובלתי אפשריים בעליל. בקיצור, כו-לם.
אלק בולדווין מצחיק עד דמעות
למצטרפים חדשים: מדובר במתרחש בבניין שכתובתו רוקפלר פלזה 30, בניין השייך לתאגיד ג'נרל אלקטריק ובו שוכנים אולפני אן.בי.סי, הרשת המשדרת את הסדרה, ובקורותיהם של תסריטאית ראשית, ליז למון שמה, של תוכנית מערכונים (נוסח "סטרדיי נייט לייב") ושל חבר עמיתיה-מרעיה-בוסיה.


טינה פיי, בוגרת "סטרדיי נייט לייב", היא יוצרת הסדרה, מפיקה בפועל והכוכבת רבת החן והמרץ שלה. סביבה מלהטט בין הבדיחות הנורות בשנינות, בדייקנות ובמהירות, אנסמבל מתוזמר ומתוזמן היטב של שחקנים קבועים, ביניהם ג'יין קרקובסקי בגרסה כחושה ודוקרנית בהרבה מכפי שהיא זכורה מ"אלי מקביל", ואלק בולדווין בגרסה קופסתית נטולת צוואר וקומית בחסד. לנוכח ביצועיו המופלאים בסדרה, קשה להבין מדוע התעקש עד לסדרה הזו ללכת על תפקידי גברים מסוקסים/רציניים/מיוסרים. הוא מצחיק עד דמעות כבוס הגדול, שבפרק הראשון בעונה הזו צריך להתחיל את דרכו לצמרת מהתחלה, כעובד זוטר במחלקת הדואר. כישרונה של פיי (הזכורה לטוב מאוד ממערכת הבחירות האמריקנית האחרונה שבמהלכה שבה להופעות אורח בכור מחצבתה, "סטרדיי נייט לייב", עם חיקויים מדהימים של המועמדת שרה פיילין), אינו מתמצה רק בעצם הגיית רעיון הסדרה, בכתיבה או בכיכוב בה. כישרונה מתבטא גם בעובדה שהיא מאפשרת לכל הסובבים אותה - שחקני המשנה הקבועים והכוכבים האורחים - להתבטא, נותנת להם מרחב מחייה ותמרון והצחקה. כל מי שמגיע לסדרה יודע מראש שלא ייצא ממנה בלי לצחוק גם על עצמו, אבל דומה שהכול, אורחים מזדמנים וקבועים, רק מחכים לרגע שתינתן להם ההזדמנות לעשות קצת צחוק גם מעצמם.
גם אופרה ווינפרי באה להתארח
בפרק הראשון של העונה השלישית מתארחת מייגן מוליילי (הזכורה מ"וויל וגרייס") כעובדת סוציאלית של סוכנות אימוץ הבאה לבחון את כישוריה של למון-פיי כאמא פוטנציאלית. בפרק השני מתארחת אופרה ווינפרי בתפקיד עצמה, כשכנתה למחלקת עסקים של למון-פיי המעופפת, לא רק מילולית, במטוס, אלא גם נפשית, בגין תרופת הרגעה שלקחה. כן, כן.


המשפטים השנונים, המצבים האבסורדיים, הבדיחות, המעברים, הכול זורם בקצב מהיר ובתזמון קומי מדויק. במובן מסוים, הסדרה היא סוג של תשובה קומית ל"הבית הלבן". אין כאן אף דמות סתמית, כל דמות מנומקת, מובהקת וקיומה בעלילה ובקבוצה הגיוני ומעניק ערך מוסף. ואולי חלק מהעניין קשור בעובדה שנראה כי כל המשתתפים מאוד נהנים מהעבודה. אין לי מושג - כך או כך, זו סדרה מאוד מצחיקה, מאוד מהנה ומאוד איכותית ומוקפדת. איזה מזל שהוחתמה כבר לעונה נוספת.
שורה תחתונה
: אחת הפנינים הכי מצחיקות, שיש רק בלוויין.
"רוק 30", עונה שלישית, ימי שני, 22:30, יס סטארס קומדי

עוד על תרבות ובידור:

ספר חדש: מוסאי

ביקורת ספר: תמונות מחיי הכפר

הקריירה החדשה של הלן קיי

ביקורת ספר: מחלת האבנים

ביקורת קולנוע: מילק