ביקורת ספר: אדום כדם

שניים מתוך שלל הטרנדים שהסתמנו בעולם הספרים בשנים האחרונות נוגעים למותחן שיצא עכשיו בעברית מלווה ברוב באז - "אדום כדם". ראשית, זהו מותחן של סופרת פינית - סאלה סימוקה - שמצרפת בכך (באיחור מסוים) גם את פינלנד למדף המותחנים הסקנדינביים הזוכים בשנים האחרונות להצלחה בינלאומית (טרילוגיית המילניום של סטיג לארסון, המותחנים של יו נסבו, קארין גרהרדסן והנינג מנקל). שנית, ספרה של סימוקה (כל הטרילוגיה, שהוא חלק ממנה) בעצם נכתב לקהל יעד של קוראים צעירים, נוער, אבל ניצב על קו התפר בין נערו?ת לבגרות, שבשנים האחרונות נחצה לא אחת עם ספרים שגם אם נועדו במקור לנוער, נהפכו ללהיטים גם בקרב מבוגרים (כמו "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה" או "אשמת הכוכבים").

גם אצלנו, כנראה מהכוונה לקרוץ גם לקהל בוגר, מדגיש מסע הפרסום לספר את הצלחתו – ואת הצלחת הטרילוגיה כולה - בעולם, אבל ככל שהבחנתי, לא מציג אותו כספר לנוער. ואכן, על פניו הוא מתנהל כמותחן מן השורה שבמקרה גיבורתו היא נערה בת 17 ששמה לומיקי, שבפינית פירושו שלגיה, ומכאן שם הטרילוגיה: טרילוגיית שלגיה. לומיקי, שלא נראית כמו שלגייה למרות שהיא צובעת את שערה בשחור, היא נערה עצמאית, מבריקה, מתבודדת, נטולת חברים, מקפידה על כושר גופני ובעלת כישרון מיוחד להתמזג עם הסביבה ולא לבלוט.

מזכירה לחובבי המותחנים מישהי? לגמרי לא מקרי, כנראה. אפילו המו"ל של סימוקה שיווק את הדמות (ואת הטרילוגיה) בעולם כ"גרסת הנעורים של ליסבת סלאנדר". סלאנדר היא גיבורת טרילוגיית המילניום השוודית, הנערה עם קעקוע הדרקון, תסמונת אספרגר והמוח הגאוני.

שטרות מוכתמים בחדר החושך

לומיקי היא תלמידה מחוננת ומשקיענית בתיכון לאמנויות, המתגוררת לבדה בקרבת בית הספר, כדי שתוכל להגיע אליו וממנו בקלות. כבר מהתחלה ברור שהעצמאות הזו והמרחק שתפסה מההוריה ומבית ילדותה אינם רק בגלל בית הספר הזה, אלא שיש עוד דברים בגו (ויש). קר שם בפינלנד, קר נורא, 25 מעלות מתחת לאפס, וזה קור ממוצע. לומיקי מגיעה לבית הספר לעוד שבוע לימודים שגרתי, שחיש מהר נהפך לשבוע לגמרי לא שגרתי. כשהיא נכנסת כהרגלה בבקרים לחדר החושך של בית הספר, היא מגלה שהמקום מלא בשטרות של 500 יורו, חלקם מוכתמים בדם, שנתלו לייבוש.

לומיקי אמנם רק בת 17, אבל ברור שהיא נערה עם ניסיון ותבונה של בת 40 לפחות, עם חיים סוערים. היא אמנם חושבת שרצוי לדווח למנהל בית הספר ולשאר הרשויות על הממצא, אבל יודעת שהכי טוב לא להתערב בעניינים לא לה, בעיקר כשהם מסריחים, ועוד מדם. וכך עובר לו שיעור או שניים, וכשהיא חוזרת לחדר החושך - אין זכר לכסף.

אם לשאול דימוי מתחום אחר, הכול ב"אדום כדם" הרבה יותר קל לעיכול ובסיסי, החל באינספור תיאורי השלג ודימוייו וכלה בדמויות המאכלסות את העלילה, שכל אחת מהן עונה בפשטות על תבנית סטריאוטיפית אחרת: אבירת צדק שונה וחריגה; יפה מפונקת שמתגלה כבעלת שכל; בן טובים מפונק ומושחת; רב-פושע מאיים, וכך הלאה. ואולי באמת המרקחת המותחנית הבסיסית הזו היא בדיוק מה שמתאים לטעמם של קוראים צעירים, שכשיגדלו ויתבגרו וימשיכו לחבב את הז'אנר, יפתחו חך ספרותי יותר מתוחכם. ולכן כנראה, זה ספר שיעדו האמיתי צריך להיות זה המקורי: קוראים צעירים, בני נוער, שמן הסתם יבלעו אותו בשקיקה, ויחכו בקוצר רוח לספר הבא בטרילוגיה.

שורה תחתונה: המותחן הזה שייך לצעירים.

"אדום כדם", מאת סאלה סימוקה. תרגום מפינית: דנה שולגה רז. 227 עמודים. ידיעות ספרים

עוד על ספרים:

בקרב ובשבי

ניצבת

נעלמת

טווס בחדר מדרגות

אשמה ללא גבולות

אוהבים לקרוא? רוצים להמליץ על ספר טוב שקראתם, לקבל המלצות מגולשים או לשוחח על ספרים? לקהילת קריאה וספרים מומלצים: לחצו