ביקורת ספר: בבטן הלווייתן

האמרה, שגם מונצחת בשיר, טוענת "המלחמה משנה אנשים". הכוונה איננה לשינויים שהם פועל יוצא של חוויות חיים ומוות, אלא דווקא לשינויים היותר מינוריים לכאורה, אלה שלעתים קרובות משנים, לפעמים באופן דרמטי, מסלולי חיים, החלטות ומהלכים. "בבטן הלווייתן" הוא סיפורם של אנשים שהמלחמה שינתה לחלוטין את מסלול חייהם, את ההחלטות המרכזיות והמשפיעות ביותר שקיבלו, על כל המשתמע מכך. אם תרצו, למי שמאמין בגורל - המלחמה שינתה כליל את גורלם. המחברת, ג'ני רוני, שזהו רומן הביכורים שלה, בחרה לספר את הסיפור בעצם מן הסוף להתחלה ובחזרה, בשני קולות הגיבורים: סטיבי - כינוי החיבה של סטפני סנדפורד, אשר בפתח הרומן היא אלמנה טרייה ומבוגרת, אם לבת יחידה וסבתא לנכדה אחת, שסימנים ראשונים למחלת השיטיון מתחילים לכרסם בזיכרונה ובשגרת חייה; ומייקל רויסטון, קשיש המאושפז בבית חולים סיעודי שאיבד את יכולת הדיבור (לצד יכולות מוטוריות אחרות) בעקבות אירוע מוחי, שבא בנוסף למחלת סרטן שממנה הוא סובל. כל אחד מהם עורך מין חשבון נפש שלקראת פרידה במעין ניסיון אחרון "לנקות שולחן" במובן הנפשי, הרגשי. כל אחד מבקש לנצל את ההזדמנות וכאילו לעצור לרגע כדי להבין באמת את מהות ההחלטות החשובות ביותר שעשה בצמתים מרכזיים בחיים, לקבל את הדברים באמת ואם אפשר גם לסלוח לעצמו, להסביר את מה שטעון הסבר, להתפשר, להגיע אל סוג של מנוחה נכונה. סטיבי, שהייתה בת 17 כשהכירה את מייקל והתאהבה בו, הייתה תלמידה מצטיינת שנולדה להורים מהמעמד הנמוך ואחרי מות אביה נאלצה לעזוב את הלימודים וללכת לעבוד במזנון של מפעל בוטנים. מייקל גדל בחדרים ששימשו בית למשפחתו מעל המחלבה של אביו. היה לו אח גדול ממנו בשלוש שנים, שמת ממחלה בילדות. כשמייקל פגש את סטיבי הוא היה צעיר בעל חלומות וכישרון בתחום הטכני אלקטרוני, חובב רדיו ומורס, שאף התנדב יחד עם חברו הטוב לשרת בחיל הקשר הבריטי במלחמת העולם השנייה שהשתוללה סביב ובריטניה הצטרפה אליה. הרומן ביניהם החל בביישנות, בהססנות מלאת תום ומבוכה של צעירים רומנטיים, המגלים לראשונה את כוחה של האהבה. רגע לפני שמייקל נשלח לחזית באפריקה הוא מבטיח לחזור אליה, היא מבטיחה לחכות והם מממשים פעם אחת ויחידה את אהבתם, גם פיזית. סטיבי נכנסת להיריון ונאלצת להתמודד רק בעזרת אמה עם החוויה, עם הלידה, עם ההורות הפתאומית, המוקדמת והבלעדית.


מעבר לים, ביבשת אחרת שהיא עולם אחר לגמרי, מתמודד מייקל עם אימי המלחמה בלב החוויה האפריקנית וחווה טראומה קשה שמערערת אותו עד היסוד, גורמת לו להלם קרב ולגודש של רגשי אשמה שממשיכים לרדוף אותו במשך שנים. כפועל יוצא מכך, גם כשמתאפשר לו לשוב לאנגליה הוא בוחר להישאר באפריקה הרחוקה פיזית, נפשית ורגשית ובוחר לשקר לסטיבי באשר לסיבה לכך, ממניעים חיוביים לטעמו, כדי לאפשר לה להתגבר ולהמשיך הלאה. סטיבי, מצדה, שלא סיפרה לו על הבת שנולדה לה ממנו אחרי צאתו למלחמה, מחליטה להתמיד בסיפור הכיסוי שלה, לפיו אבי הילדה שהיה בעלה לזמן קצר נהרג במלחמה. היא מתמידה בסיפור גם כשלחייה נכנס גבר אוהב ומקבל, שאוהב ומקבל גם את בתה. בשקר הזה סטיבי מתמידה לאורך כל חייהם המשותפים, וכפועל יוצא מכך גם מול בתה ובהמשך גם נכדתה. בסוף חייהם יודעים גם סטיבי וגם מייקל כי שילמו מחיר כבד ואילצו גם אחרים לשלם מחיר על השקר הגדול שכל אחד מהם בחר להפוך לציר חייו. השאלה היא אם ברגעי חשבון הנפש כל אחד מהם מזהה ומצטער על נקודות בזמן שבהן אפשר היה אולי לשנות את פני הדברים ואם מי מהם מבקש לתקן, לגלות את הסוד או להניח לו ולהתפייס איתו פיוס אחרון וסופי. את העובדה כי מדובר בשני קולות של בני זוג אבודים זה לזה, המהדהדים כל אחד את עקבות חיי השני בחייו, מבין הקורא די מהר ודי בקלות. כל השאר, שהוא בעצם העיקר, מתגלה לקורא רק בהדרגה, כמו פקעת שהולכת ומותרת: נפתולי עלילות חייהם המקבילות-נוגעות של הגיבורים והשאלה הנפתרת רק בסופו של סיפור, מה בוחר כל אחד מהם לעשות בסוף חייו וכיצד זה משפיע על כל האחרים. רוני משרטטת את מסלול מסעי החיים המעגלי הזה במיומנות ובשטף, ומצליחה גם להיות נאמנה לזמן ולמקום אחרים לגמרי. לזכותה ייאמר שיצרה סיפור קריא, שבו היא שומרת על צביון ריאלי, יוצרת מלנכוליות אמינה ונמנעת מליפול למלכודות קיטש מתקתקות ובוודאי שלא ל"סוף טוב" סכריני קלאסי. מצד שני, למרות שמדובר בסיפור אישי-פרטי של בני אדם "רגילים", כאלה שכל אחד בדרכו די פספס את החיים, כלומר בגיבורי סיפור עם הרבה פוטנציאל להזדהות, היא לא מצליחה לרגש באמת, כפי שמתבקש בסיפור על אהבה אבודה ולבבות שבורים. זה מסוג הספרים שבתחושה יכלו להיות "וואו", אבל יצאו רק "בסדר", ספרים שהם כמעט וליד, בהחלט לא רעים ובכל זאת מאכזבים.
שורה תחתונה:
שני אנשים, מלחמה אחת, אהבה אבודה אחת, שקרים וסודות.
"בבטן הלווייתן", מאת ג'ני רוני. תרגום מאנגלית: סיגל אדלר. אחוזת בית ספרים, 245 עמודים

אוהבים לקרוא? רוצים להמליץ על ספר טוב שקראתם או לקבל המלצות על ספרים מגולשים? לשוחח על ספרים ולהשתתף במועדון קריאה? הצטרפו לקהילת הקוראים של מוטק'ה:

קריאה, ספרים מומלצים

עוד על תרבות ובידור:

ביקורת תיאטרון: סונטת קרויצר

ביקורת קולנוע: התפרצות X

ביקורת ספר: תור הברזל

ביקורת תיאטרון: כוכב יאיר

ביקורת קולנוע: המפקח בלאמי