ביקורת ספר: בית קיץ עם בריכה

לכישרונו של הסופר ההולנדי הרמן קוך נחשפנו לראשונה בעברית לפני כשנתיים, ברומן המצוין שלו "ארוחת הערב" (לביקורת:
לחצו
). עכשיו מגיע החדש בעברית שלו, "בית קיץ עם בריכה", וכקודמו, זהו רומן מרתק, מהפנט, רב עוצמה, שנינות, אבחנות חריפות וחדות, הומור והפתעות. גם הפעם קוך בוחר להעיר, להאיר ולעורר הרבה מחשבה באמצעות סיפור שעניינו דרמה משפחתית ובינאישית, שבמרכזה שני זוגות נשואים וילדיהם. קוך, שהוא גם שחקן, יודע לפתל את העלילה סביב הגיבורים בקצביות ויזואלית חיה, כמו מותחן מהחיים, ויודע לשבות ולחבר את הקורא מהעמוד הראשון עד לאחרון לדמויות, ליחסים המתפתחים-משתנים ביניהן, לאירועים ולשורה של תפניות לגמרי לא צפויות ועם זאת בהחלט סבירות ואפשריות. גיבור הסיפור ומספרו הוא ד"ר מארק שלוסר, רופא משפחה הולנדי שחלק נכבד ממטופליו הם ידוענים - אמנים, שחקנים, קומיקאים, במאים ושאר יוצרים. מארק נשוי באושר לקרולינה, אישה יפה, אינטליגנטית ומקסימה, ויש להם שתי בנות מוצלחות ויפהפיות בעצמן, יוליה בת ה-13 וליסה בת העשר. מארק הוא רופא מצליח עם רשימת המתנה של כאלה השואפים להיות מטופליו, וזה בעיקר בזכות היכולת שליטש למומחיות: להפגין מראית עין של אכפתיות. מה שלא הופך אותו, כמובן, לבאמת אכפתי או אמפתי: הוא ציני וריאלי, קר רוח ומתנשא בדרכו המנומסת, כמצופה מסטריאוטיפ של רופא מודרני מצליחן (ובהערת אגב נאמר שאבחנותיו של הדוקטור על המקצוע, על יחסי רופא-מטופל ועל מערכת הבריאות ההולנדית לא רק מהדהדים הרבה ריאליזם מושחז, אלא גם מרתקים למי שאינו חלק מהברנז'ה אבל היה או יהיה מטופל). כישרונו של קוך מתבטא היטב ביכולתו לעצב את גיבורו כבר מהעמוד הראשון כאישיות מורכבת ורבת פנים. מצד אחד מארק הוא הרופא הציניקן והמנוכר, שמבטא ללא כחל ושרק את סלידתו מכל מיני אספקטים של מקצועו וקהל לקוחותיו, מצד שני הוא אדם עם חולשות שלחלקן הוא לגמרי מודע; מצד אחד הוא בעל יכולת התבוננות ואבחנה מדויקת, מושחזת, משעשעת ומשועשעת על הטבע האנושי, מצד שני הוא איש משפחה פגיע, וגם גבר עם אגו לא קטן - ואלה רק חלק מצדדיו הרבים. מארק, בידיו של קוך, הוא גם מספר מוכשר, המרתק את קהל הקוראים מהמשפט הראשון ומוליך אותם בתנועת זמן סיבובית מהסוף להתחלה ושוב עד לסוף, הפעם המלא. אחד ממטופליו של מארק הוא שחקן ידוע, רב הצלחות ומוניטין, ראלף מאייר שמו. ראלף נשוי ליודית ויש להם שני בנים, אלכס ותומס, כל אחד מהם בהתאמה מעט מבוגר מבנותיו של מארק. ראלף, כמו רבים מלקוחותיו של מארק מעולם המשחק, מזמין את מארק ואשתו לאחת הפרמיירות שלו, מסוג האירועים שמארק אוהב לשאת בעיקר מתוך התנשאות עליהם. ראלף גדל הגוף ורב הנוכחות הוא גם רודף נשים שמפלרטט-מחמיא לקרולינה, אשתו של מארק. מה שמתחיל כעוד ערב סטנדרטי, נהפך לתחילתה של חברות, שבשיאה מוזמנים מארק ומשפחתו לבלות בחופשת הקיץ בבית הקיץ - כן, זה עם הבריכה - של ראלף ויודית.


את סיפור אותה חופשה, שמשנה לכול את הכול, מספר מארק רק בהמשך הסיפור שאותו הוא, כאמור, מתחיל מהסוף - ממותו של ראלף ממחלה ממארת, מוות שבעקבותיו הוא מואשם ברשלנות רפואית בטיפול בו. ולמרות שלא מדובר במותחן, ואפילו לא ברומן מתח בהגדרה, לא אוסיף עוד על פרטי העלילה כדי לא לפגוע בהנאת הקוראים, משום שקוך עשה עבודה כה טובה בטוויית קורי עלילת הדרמה הזו, שהיא פשוט מתנהלת כמו מותחן, לופתת את הקורא ואינה מרפה. זה לא רק המבנה המעגלי או נקודת הפתיחה שמציבה מיד שורה של עובדות שביניהן ברור כי טמונים נעלמים: היה מטופל, הוא מת, הגיבור מואשם ברשלנות בטיפול בו. מארק ומשפחתו הם משפחה בורגנית מוצלחת בחברת שפע מערבית מודרנית, על כל המשתמע מכך - וקוך מאפיין אותם בדייקנות מופלאה, המאפשרת לזהות בהם המון דברים מוכרים ומעוררי הזדהות ויחד עם זאת להתבונן בהם בעין ביקורתית, מפוכחת ואף משועשעת. הוא רואה-מראה הכול, החל בגינונים החיצוניים - מהאייפוד הצמוד תדיר לאוזני בת העשרה והרגלי האוכל-שתייה שלהם, וכלה באג'נדות ובמוסכמות חברתיות, גלויות וחבויות. "הנשים הן הכדורגלנים של הבריאה", מהרהר מארק בענייני חיזור ורבייה. "הן יוצאות לפנסיה בגיל 35. עד אז הן צריכות להיות מסודרות. קורת גג, בעל, ילדים... הטמבל המשעמם הוא ערובה טובה יותר שהמשכנתא תשולם מדי חודש מאשר גבר יפה שיודע שיוכל לבחור איזו אישה שהוא רוצה... אתם יכולים להגיד שזה לא צודק שגבר לא יכול להיכנס להריון. אבל אין גבר אחד שמתלונן על זה". מארק הוא חד מבט ואבחנה, חד לשון ומחשבה. כשמתרחש מה שמתרחש שמערער את האיזון בחייו ומסיט אותו ואותם ממסלולם, הוא מודע גם לכך, והדבר רק מוסיף עוד עניין והנאה לספר. כי המודעות אינה הופכת אותו לחכם יותר, טועה פחות, צודק יותר או פגום פחות. בכלל לא. הוא טועה, מועד ומודה - ומודע. "לפעמים אתה מסובב את הסרט של החיים שלך אחורה, לראות באיזו נקודה הם יכלו עוד לקבל תפנית אחרת. אבל לפעמים אין מה לסובב לאחור - אתה עוד לא יודע את זה בעצמך, אבל הוא מסתובב עכשיו רק קדימה", הוא אומר. קוך מציב בפני מארק - וכפועל יוצא מכך, כחומר למחשבה בלתי נמנעת גם בפני הקוראים - דילמות שונות של מוסר וערכים. מארק, הדיאגנוסטיקן קר הרוח והשקול לא הופך את עורו לחלוטין בעקבות האירועים שהוא ומשפחתו חווים, אבל הוא משתנה. בהדרגה, בדברים מסוימים, במידה שונה, בכוונה ובלי כוונה. וזה בדיוק מה שהופך את הסיפור למשכנע כל כך ונוגע כל כך. מארק, שעולמו ומשפחתו עוברים זעזוע קשה, נשאר רופא, אבל יש לו הרבה פחות סבלנות למטופליו; הוא ואשתו מחליטים לשמור בסוד את מה שקרה, אבל לא באמת קוברים את האירועים או מניחים להם; המשפחה כולה ממשיכה לכאורה בשגרת חיים, אבל הם עצמם רואים וחשים בהבדלים. קוך מצליח לא רק לבנות עלילה רבת שינויים ותפניות, אלא גם לגרום לגיבוריו להגיב, להשתנות, להישאר או לחרוג ממסלוליהם בהתאם. עוד הרבה אחרי שהנחתי מידי את הספר, הסיפור לא הניח לי.
שורה תחתונה:
דרמה משפחתית-חברתית שנונה, שנפרשת כמו מותחן אינטליגנטי ומרתק.
"בית קיץ עם בריכה", מאת הרמן קוך. תרגום מהולנדית: ענבל זילברשטיין. 333 עמודים. הוצאת כתר, עברית

אוהבים לקרוא? רוצים להמליץ על ספר טוב שקראתם או לקבל המלצות על ספרים מגולשים? לשוחח על ספרים ולהשתתף במועדון קריאה? הצטרפו לקהילת הקוראים של מוטק'ה:

קריאה, ספרים מומלצים

עוד על תרבות ובידור:

ביקורת קולנוע: לדוג סלמון בתימן

ביקורת ספר: הזאב האדום

ביקורת ספר: מיטה

ביקורת תיאטרון: 33 וריאציות

ביקורת קולנוע: חטיפה לאור יום

ביקורת ספר: חלפים