ביקורת ספר: הטיגריס הלבן

אני מודה: כמעט זנחתי את "הטיגריס הלבן" בראשית הקריאה, כי בעמודיו הראשונים הגימיק שבו כמעט השתלט לי על הסיפור, וזה עצבן אותי. איזה מזל שסקרנותי לדעת איך קרה שהגימיק הזה זכה בפרס הבוקר - או: מה יש בספר בכל זאת - גברה על רוגזי (שלא לדבר על תחושת המחויבות שלי למדור), וצלחתי את העמודים הראשונים. כי מיד אחר כך כבר צללתי בסיפור, בתובנות, באמירות, בהארות ובהערות של המחבר על הודו המודרנית ונפש האדם (בעיקר ההודי), ועד שהגעתי לסוף כבר הייתי מוקסמת לגמרי וכמעט שכחתי איך הכול התחיל. המספר, בלראם האלוואי, המכונה הטיגריס הלבן, מגולל את סיפורו כסדרת מכתבים שהוא מפנה במשך שבוע אל ראש ממשלת סין, האמור להגיע לביקור בהודו, בעיר מגוריו, בנגלור. בלראם מבקש להאיר את עיני המנהיג הסיני על הודו האמיתית לקראת ביקורו, וללמד אותו גם כמה עובדות על יזמות, שבה מצטיינת הודו בכלל והמספר בפרט. גימיק הפנייה בלשון מכתב, כולל כיתובי פתיחה וכיוצא באלה, שמודגשים בראשית הספר (ואחר כך די מתמסמסים), הוא סוג של תחבולה שקופה, שנועדה לאפשר למספר להתייחס לנושאים שונים ולומר דברים שאולי במצב אחר לא היה הגיוני שיגיד. הדבר דומה בעיניי לתחבולות המשמשות דמויות במחזות-יחיד, כדי להסביר מדוע ניצב אדם אחד לבד על במה ומדבר בקול - בעצם לעצמו. במקרים רבים מדובר בהסבר מלאכותי, ולכן על המחזה - והשחקן - להתעלות על עצמם, כדי לטשטש את המסגרת המעט מאולצת.


אדיגה, ובלראם שלו, בהחלט מתעלים ומטשטשים מהר מאוד את המסגרת הזו, המעט מלאכותית בעיניי. הסיפור עומד בפני עצמו והוא מרתק, שנון, משעשע, חריף וחושף ללא כחל ושרק הודו אחרת לגמרי ממחוזות השאנטי-באנטי שעליהם מדברים לא אחת בעיניים זגוגיות אוהדי הודו רבים. לאדיגה יש, במקרה הזה, יתרון משולש: ראשית, הוא יליד הודו, שגדל בה ואחרי לימודים גבוהים בחו"ל חזר למולדתו וחי בה. הוא לא סתם מדבר מהשטח - הוא השטח. שנית, הוא ניחן בעין בוחנת וביכולת אבחנה דקה, עד לגוני גוונים של ניואנסים אנושיים וחברתיים. ושלישית, יש לו כישרון שבעזרתו הוא מצליח להפוך אמירות פילוסופיות, חברתיות ואחרות, לסיפור מרתק, בגובה העיניים. ובעצם, יש גם אלמנט רביעי: יש לו הרבה הומור ושנינות. בעזרת כל אלה, הוא מספר את סיפורו של בלראם, יליד כפר נידח ופרימיטיבי (תאו מים בחצר) ובן למשפחה ענייה, שלא סיים בית ספר יסודי ונשלח לעבוד בבית תה, שכתש פחם וניקה שולחנות והיה משרת לפני שנהפך לנהג של איש עשיר, ולמד פרקים נבחרים בתולדות הפשע, השחיתות והפוליטיקה בהודו, לפני שבעצמו נשאב לתוך המערבולת (לא אגלה, לא לדאוג), וזה עוד לפני שנהפך ליזם מצליח, שיש לו זמן להשיא עצות לראש ממשלת סין באמצע הלילה. סיפור מצחיק, מאלף, מקורי, אנושי, לא צפוי, מעניין ומאוד מהנה. שו
רה תחתונה:
בצדק זכה בפרס. כשתקראו - תבינו.
הטיגריס הלבן, מאת: ארווינד אדיגה, תרגום: יואב כץ, ידיעות ספרים

עוד על ספרים:

ביקורת ספר: תוגותיו של אמריקאי