ביקורת ספר: הנערה ששיחקה באש

לפני כשבעה חודשים יצא בעברית הספר "נערה עם קעקוע דרקון", הראשון בטרילוגיית מותחנים שכתב העיתונאי השבדי סטיג לרסון שמת ב-2004. הספר, שלרסון לא הספיק לראות את צאתו לאור, נהפך ללהיט בינלאומי, וגם אצלנו הוא כבש את השוק ואת לבות חובבי הז'אנר, ובצדק. לכן יפה עשו אנשי מודן שמיהרו להשביע את רעבונם של הקוראים שנכבשו בקסמי הגיבורים מיכאל בלומקוויסט וליסבת סלאנדר, והושיבו מיד את רות שפירא להמשיך במלאכת התרגום של החלק השני, "הנערה ששיחקה באש", היוצא עכשיו. "הנערה ששיחקה באש" תתחבב בקלות על כל מי שאהבו את הספר הראשון, אבל גם על אלה שלא, שכן לרסון, כותב מאוד מוכשר, מצליח ליצור כאן ספר המשך שמכל הבחינות עומד גם בפני עצמו, ומצליח להימנע מכל מלכודות הקיטש והנדנוד שבהן נופלים, או לפחות נלכדים זמנית, לעתים קרובות ספרי המשך. זאת ועוד: בעיני הספר הזה, כלומר ספר ההמשך, אפילו טוב יותר מהספר הפותח. אחד הדברים שעשה כאן לרסון, בנבדל מכותבי מותחנים רבים הנשענים בסדרותיהם על גיבורים חוזרים, הוא שהחליף בעצם תפקידים בין הגיבורים: אם בספר הראשון השחקן הראשי וציר העלילה המרכזי היה בלומקוויסט, הפעם זו ליסבת סלאנדר, דמות גבולית, מסתורית, חריגה ובלתי מפוענחת מלכתחילה. היא מסתבכת הפעם כחשודה בפרשת רצח שמזעזעת ומסעירה את שבדיה כולה, החל במשטרה וכלה בתקשורת, ונאלצת לנקוט צעדים כדי להימלט מהמרדף אחריה ולהוכיח את חפותה. בפתח העלילה נמצאת סלאנדר בכלל בקריביים, שם היא לומדת מתמטיקה מתוך ספרים, ומנהגי מקומיים ותיירים מתוך התבוננות. ובינתיים בשטוקהולם מחליט בלומקוויסט, המכהן כעורך הראשי של מגזין התחקירים "מילניום", להקדיש גיליון שלם לנושא הסחר בנשים. לשם כך הוא גם מצרף לשורות המגזין עיתונאי חוקר השוקד על ספר בנושא, שנסמך גם על מחקר אקדמי בנושא שערכה בת זוגו, חוקרת מגדר.


אלא שזמן קצר לפני שהגיליון המיוחד ובו הכתבה המרכזית שאמורה לחשוף את ערוותם של לא מעט בכירי כלכלה, פוליטיקה וממסד אמור להיסגר, נרצחים העיתונאי וזוגתו. האקדח שנמצא בזירה נושא את טביעות אצבעותיה של סלאנדר. בלומקוויסט משוכנע שהיא חפה מפשע, אבל מתקשה לדעת איך בכלל להתחיל להוכיח זאת, שכן הקשר שלו עם סלאנדר - שאיתה הייתה לו בעבר מערכת יחסים מקצועית ואישית - ניתק בפתאומיות ולחלוטין, הוא אינו יודע היכן היא באמת ומה מעשיה, והיא מצדה, משונה ושונה, חיה בעולם מושגים וערכים משלה ולא בקלות מוכנה לצאת מקונכייתה. לרסון בנה גם הפעם עלילה מסקרנת, ריאליסטית, מותחת, מדויקת וקצבית. גם הפעם הוא יודע לאזן נכון בין כל המרכיבים בתמהיל שיצר וליצור מותחן מתוחכם עם דמויות מעניינות ומעוגלות ועם שפע עלילות משנה מעניינות ותפאורה תומכת, המספקים לקורא הרבה "בשר". הפיכתה של סלאנדר לדמות הציר המרכזית הפעם, פותחת את הספר לכיוונים חדשים ושונים (ומחזקת את יסודותיו כספר עצמאי) וגם מונעת את שחיקת דמותו של בלומקוויסט, תופעה שקורית לא אחת לגיבורים חוזרים, אשר בהופעותיהם החוזרות נוטים לסבול מעייפות החומר, לחזור על עצמם, לשעמם ולטרחן את הקורא. התזוזה של בלומקוויסט הצדה עושה לו רק טוב. התנועה של סלאנדר למרכז עושה גם לה אותו הדבר. הבחירה בנושא הסחר בנשים - כמו הבחירה בנושא העיתונות הכלכלית ויחסי הון-שלטון-תקשורת בספר הקודם - גם היא בחירה שפועלת לטובת הספר ומוסיפה לו עניין רב, מה גם שיש להניח שכל הנתונים והניתוחים המופיעים בספר מעוגנים במציאות, בהתחשב בשורשיו של לרסון כעיתונאי חוקר בעצמו. גם גלריית דמויות המשנה בספר, שחלקן חוזרות ואחרות חדשות, היא צבעונית, אנושית ובנויה כהלכה. בין אם מדובר בקצין משטרה בגמלאות שאיש לא טרח לספר לו שהזמנים - והקודים החברתיים - השתנו, או בעורכת המגזין וחברתו הטובה של בלומקוויסט, גם למיטה (וד"ש לבעלה, ככה זה עם השבדים), שמקבלת הצעת עבודה שהיא אינה יכולה לסרב לה, אבל גם לא מסוגלת לספר עליה. בכל מקרה ועם כל דמות שמופיעה, ברור לגמרי שלרסון יצר לה ביוגרפיה שלמה, גם אם בספר היא מופיעה רק לרגע או לחצי פסקה. כאמור, בעיני הספר הזה מוצלח אפילו יותר מהראשון. וכך או כך, לא נותר לי אלא להצטער שמחכה לנו רק עוד אחד בשלישייה, ולהצטער על כך שעדיין צריך להמתין לו. שרות שפירא לא תצא מהבית.
שורה תחתונה:
לרסון לא אכזב במפגש החוזר עם גיבוריו - מותחן מעולה.
"הנערה ששיחקה באש", מאת סטיג לרסון. תרגום משבדית: רות שפירא. מודן הוצאה לאור. 588 עמודים
אוהבים לקרוא? רוצים להמליץ על ספר טוב שקראתם או לקבל המלצות על ספרים מגולשים? לשוחח על ספרים ולהשתתף במועדון קריאה? הצטרפו לקהילת הקוראים של מוטק'ה:

קריאה, ספרים מומלצים
עוד על תרבות ובידור:

ביקורת ספר: נערה עם קעקוע דרקון

עונת האופרה הבאה: מאאידה עד פורגי ובס

ביקורת תיאטרון: גטו

ביקורת קולנוע: מבט מגן עדן

ביקורת ספר: בחול