ביקורת ספר: מה זה פינקלר

"מה זה פינקלר" הוא שם קצת לא מובן לספר. רובנו נסיק מיד כי לא מדובר במונח חדש בשפה, אלא בהתפלפלות כלשהי. שהרי פינקלר נשמע לגמרי כמו שם, וגם שם יהודי. והכול נכון, כפי שיתחוור בסופה של קריאה לקורא של הרומן זוכה פרס בוקר (לשנת 2010) מאת הסופר הבריטי הווארד ג'ייקובסון. פינקלר הוא אכן שם יהודי - שמו של אחד משלושת גיבורי הספר שהם גם חברים, שהוא סוג של פילוסוף-סלב המתחבט בין היתר בשאלות זהות, וזו היהודית בפרט, ואשר חברו מילדות, המנסה בכל מאודו למצוא בעצמו סימני שייכות יהודית, מגדיר בעזרת שמו - הפינקלריות - את המהות החמקמקה של היהדות, ושמא היהודיות, שהוא לא ממש מצליח להבין ולהפנים. במקור, אגב, נקרא הספר "שאלת פינקלר". במקור גם נקרא אחד משלושת גיבורי הסיפור - אותו חבר ילדות של פינקלר - טרזלאב (Treslove), בכוונת מכוון (של הסופר הבריטי, שיצר דמות בריטית, לקהל יעד ראשוני של קוראי אנגלית), אך בעברית הוא נהפך לטרלאב. בתשובה לשאלותיי, הסביר המתרגם, יותם בנשלום, כי ביכר את ההגייה הצרפתית של השם (כמו Tres-love), המשתיקה את האות S, אשר מעניקה לשם משמעות שלטעמו גם הולמת היטב הדמות. ומה עם כוונת הכותב, הקשיתי, שהרי כותבים מקפידים בשמות גיבוריהם. על כך השיב בנשלום כי בעיניו, בעבודת תרגום, "כוונת המחבר היא חשובה, אבל לא העיקרית". כיוון שכך (וכיוון שאני חולקת על כך), אתייחס לדמות האמורה במסגרת זו בשמה הפרטי בלבד: ג'וליאן. ג'וליאן זה יוצא בראשית הסיפור מבית ידידו הקשיש ליבור סבציק, שם בילה ערב רווי זיכרונות ונוסטלגיה איתו ועם חברו מילדות, סם פינקלר. הוא יוצא משם מעט מבוסם - ונשדד. ולא סתם נשדד, אלא בידי אישה, כך הוא משוכנע. ולא סתם בגלל תאוות בצע פלילית של התוקפת (איזו השפלה), אלא גם ממניעים אנטישמיים. מה שמעורר זרמים עלומים שמפעמים בו, וגורם לו לחפש הקשרים ושייכות יהודית. ג'וליאן בעצם מחפש סימנים לפינקלריות סמויה שהוא משוכנע כי קיימת בו. הידידות בין שלושת הגברים, שניים באמצע החיים והשלישי בראשית העשור השמיני לחייו, היא ארוכת שנים, מהימים שבהם הצעירים היו תלמידיו של הקשיש, שבעברו רשומה קריירה זרועת כוכבים של כתב בידור. סבציק הוא אלמן די טרי שאינו חדל מלהתגעגע לאשתו מלכי, שהייתה כל עולמו. גם פינקלר הוא אלמן די טרי. טיילר, אשתו ואם שני ילדיו, מתה מסרטן. אבל במקרה שלו, אדם שכל השנים היה מלא בעצמו - בכל זאת, פילוסוף-סלב מחבר רבי מכר עיוניים פופולריים ואישיות טלוויזיונית מבוקשת והרבה לבגוד בטיילר (שמצדה בגדה בו, ואף עם ג'וליאן), דומה שהאלמנות אינה מכבידה עליו במידה קיצונית.


פינקלר וסבציק, כל אחד בדרכו ועל פי אופיו, סבורים כי סיפורו של ג'וליאן בעניין התקיפה לא מדויק, בלשון המעטה. הם מבקשים לסייע לחברם, שמתפרנס מהופעות ככפיל של סלבריטאים, להתגבר על מה שבעיניהם הוא ביטוי לסוג של משבר. ג'וליאן נח, יוצא לחופשה עם שני בניו הבוגרים, אבל בעיקר חש שמצבו משתפר כשהוא פוגש בארוחת סדר מאוחרת אצל סבציק את אחייניתו, חפציבה וייזנבאום. הוא מתאהב בה, עובר לגור איתה, צולל למילון יידיש, מתמסר למשרה שטרם קיימת במוזיאון מתהווה לתרבות יהודית-בריטית ומאמץ שפה, טעמים, מחשבה וגינונים שהוא משוכנע כי הם יהודיים. פינקלריים. פינקלר עצמו מצטרף בינתיים לאגודה של פעילים יהודים אנטי-ישראלים, מתווכח בלהט עם כל מי שנגדו - גם בתוך הארגון - מופיע, מתקוטט עם ילדיו הבוגרים, מתפלפל, מהמר, מתקרב לג'וליאן וחפציבה ובסופו של דבר חוזר בדרכו למקורותיו. סבציק הקשיש ממשיך מצדו לחלוק על פינקלר בשאלת הזיקה לישראל, ממשיך לנסות לחזק את ג'וליאן וממשיך להיכשל בניסיון להתגבר על חסרונה של מלכי, עד שבסופו של דבר הוא מרים ידיים, בכל החזיתות. ג'ייקובסון כתב סיפור על חברות בין שלושה גברים בשלבי חיים שונים, שמחפשים את עצמם, כך או אחרת. קורים להם דברים (לא רבים מדי) שגורמים להם להרהר, לחשוב, להתווכח, להתפלפל. וזו בעצם מהות הספר, שיש בו הרבה מאוד הרהורים ומחשבות והארות, לא פחות ואולי אפילו יותר ממעשים ומהתרחשויות. זו גם נקודת העוצמה של הספר וגם חולשתו: מצד אחד יש כאן הרבה אמירות ותובנות, התבוננויות והתנסחויות משעשעות ושנונות על הווייתו ועל זהותו של היהודי הבריטי בימינו, ומצד שני יש קטעים רבים של הגיגים כאלה שהם טרחניים ומנדנדים. בחו"ל היו מי שכינו את ג'ייקובסון "פיליפ רות הבריטי". בעיני, מי שהשווה את כתיבתו בספר הזה לוודי אלן עשה את ההשוואה הנכונה: כמו אלן הגאון הנוירוטי שמסוגל להיות מצחיק ושנון אבל גם מנג'ס ומעייף, כך גם ג'ייקובסון בספר הזה. ומעבר לסיפור ולגיבוריו, נעבעך, ג'ייקובסון משרטט תמונה אנושית מעניינת ומאירה על יהודי בריטניה נכון לעכשיו, על דילמות שמעסיקות אותם של זהות ושייכות, בריטיות, יהדות וישראל.
שורה תחתונה:
סיפור יהודי מאוד על חברות בין גברים. לפעמים זה מצחיק מאוד, לעתים מנדנד.
"מה זה פינקלר" מאת הווארד ג'ייקובסון. תרגום מאנגלית: יותם בנשלום; עריכת תרגום: לי עברון-ועקנין; עורכת אחראית: אדר זאבי. 354 עמודים. הוצאת כתר

אוהבים לקרוא? רוצים להמליץ על ספר טוב שקראתם או לקבל המלצות על ספרים מגולשים? לשוחח על ספרים ולהשתתף במועדון קריאה? הצטרפו לקהילת הקוראים של מוטק'ה:

קריאה, ספרים מומלצים

עוד על תרבות ובידור:

לא ביום ולא בלילה: ליה קניג סוגרת מעגל

ביקורת קולנוע: גברים בשחור 3

ביקורת תיאטרון: מרי סטיוארט

מחול: בכורה לרנה שינפלד

ביקורת ספר: אחות

ביקורת תיאטרון: כמעט נורמלי