ביקורת ספר: סוף שבוע אחד

תריסר אנשים מתקבצים לסופשבוע משותף בבית ישן ומתפורר באחוזה כפרית בגרמניה. בעבור מרביתם זהו סוג של פגישת מחזור עם מי שיותר מ-20 שנה קודם לכן היו שותפים להם ללהט וליצרים, לסערה ולהתלהבות, למרידה ולהרפתקה, לעיסוק ברעיונות של מהפכה. הם, יחד עם ספיחים נוספים, מגיעים למפגש כל אחד ממניעיו, אבל הסיבה שבגללה כולם מתכנסים במועד המסוים הזה בביתה של אחת מהם היא שחרורו של אחד מהם מהכלא, בזכות חנינה שקיבל מקץ 20 שנות כליאה. ירג, המהפכן שהלך אז הכי רחוק עם המהפכה ונהפך בעצם לטרוריסט רצחני, זוכה במפתיע בחנינה. האיש שיוצא לסופשבוע ראשון שוב כאדם חופשי בביתה הכפרי של אחותו, כריסטיאנה, הוא איש זר - לחברים מאז שלא ראו אותו שנים, לאנשים שלא פגש אישית מעולם אבל כל אחד מהם טיפח בהתאם לתפיסתו את דמותו בעיני רוחו, ואפילו לאחותו שהקפידה לבקרו במשך כל שנותיו בכלא, אחת לשבועיים. הופעתו של הזר-המוכר הזה בחייהם היא סוג של בוחן פתע בשיפוט המציאות של כל אחד מהם. מה הם באמת חושבים על עצמם ועליו, כיצד - אם בכלל - הם מסוגלים לגשר על הפער שבין האיש שהיה חברם לפרק חיים לבין זה שנעשה טרוריסט ורוצח; מה הם חושבים על הבחירות שעשו הם עצמם בחייהם - לעומת חברם דאז, לעומת עצמם כאנשים צעירים חדורי אמונה חברתית יוקדת, לעומת האפשרויות שהחיים זימנו, לעומת המציאות הנוכחית. ירג היה האחד שתרגם את הרעיונות למעשים והלך איתם עד הקצה, ומעבר לו. מה עשו לו כל השנים בכלא? עוררו בו חרטה, התרסה? הגבירו את נחישותו? שינו את דעתו? אחותו הרופאה כריסטיאנה, שהקדישה לו בעצם את כל חייה (עוד מילדות, אחרי שאמם מתה הייתה לו תחליף אם), רוצה לפצות, לגונן, להחזיר, גם אם באיחור גדול, את חייו למה שבעיניה הוא המסלול הנכון. אבל מה באמת מניע אותה - אהבה צרופה בלבד? את חברתה מרגרטה, מתרגמת ועורכת שקנתה במשותף איתה את הבית בכפר, מייעדת כריסטיאנה, האחות הגדולה, לירג. אבל למרגרטה יש רצונות ומאוויים משלה ודעות מוצקות על חברתה, על אחיה, על יחסיהם ועל כל השאר. הנר הוא העיתונאי שבחבורה. לא סתם. בעל טור ובעל שם. אובייקטיביות וציניות הם שמותיו האמצעיים עכשיו. וישנו אולריך, זה שהלך הכי רחוק מהמהפכנות - גם אם הייתה רק כזו של שיחות וויכוחים - לבורגנות: הוא נהפך לאימפריה של מעבדות שיניים. עשיר, מתריס ותוקפני הוא מגיע עם אשתו ובתו, בעצמה כבר אישה צעירה. האם הוא מתחשבן רק עם ירג ועם מעשיו הקיצוניים, או שמא גם עם עצמו, עם מהלך חייו? ובתו, האם כל הפרובוקציות שהיא מעוררת הן התגרות נעורים ובחינת גבולות, או הרבה מעבר לכך?


אנדריאס הוא עורך הדין בחבורה, עורך דינו של ירג, האיש שפעל כדי לקדם את החנינה שלו, האיש שמבקש עכשיו לנווט אותו למים שקטים. האם יצליח? מולו מתייצב מרקו האן, איש שמבקש להחיות בירג את המהפכן חסר העכבות מאז, את האידיאליסט חסר המעצורים ונטול החרטה. וישנה גם קארין, שהייתה חלק מהמעגל שלהם והיום היא בישופית של כנסייה קטנה, שמגיעה עם בעלה המבוגר ממנה מאוד. האם תצליח להשרות עליהם משהו מרוח הפייסנות הנוצרית שהיא מטיפה לה? האם היא באמת מאמינה בדברים שהיא מטיפה להם בכל לבה? ואילזה, היפהפייה מפעם והמורה הרווקה בהווה, האישה שכל חייה חיה ליד, אבל לא ממש. היא מורה אבל שונאת כבר את עבודתה ורוצה בעצם לכתוב. היא הייתה חלק מהקבוצה אז, אבל לא בגלל שהאמינה באמת ברעיונות המהפכה, אלא בגלל שנשבתה בקסם אחד החברים. היא כאן כי היא חלק מהקבוצה ההיא, אבל לא באמת שייכת. היא מתחילה לכתוב, אבל את מותו וחייו הבדיוניים, כפי שהיא מתארת לעצמה, של החבר האחד בקבוצה שהתאבד. הווה הסיפור מתרחש על פני שלושה ימים של סוף שבוע אחד, שמקפל בתוכו חיים שלמים של קבוצת אנשים. שלינק, בכישרון, בדיוק ובצמצום מאופק, מגלה טפח אחרי טפח ורובד אחרי רובד של מה שנמצא מעבר לסקרנות ולנוסטלגיה הרגעית שמעוררים מפגשים כאלה. כל הגיבורים מסתירים משהו, בין אם מעצמם ובין אם מפני האנשים שסביבם, וכולם נאלצים לחשוף משהו בסופו של המרתון האנושי הזה, בין אם בפני הכלל או בפני עצמם. התמודדות היא שם המשחק שבו לוקחים חלק גיבוריו של שלינק. עם אכזבות וכישלונות, עם נעוריהם שחלפו, עם חלומות שהשתנו או התנפצו, עם ההתבגרות, עם המחיר ששילמו על בחירותיהם, עם בחירותיהם. ואולי יותר מכל מצליח שלינק שוב, כמו בספרו המצוין "נער קריאה", לעמת את גיבוריו עם סוגיית רגשי האשמה על כל סוגיהם ורמותיהם, החל ברגשי אשמה על סוד שהוסתר וכלה ברגשי אשמה על רצח שבוצע בשם רעיון. כדרכו הוא מצליח גם לעמת את גיבוריו בעקיפין ובלי אף טיפה של דידקטיקה מעצבנת עם שאלת השיפוט של מעשי אדם בשם רעיון, בשם מהפכה שאולי בעקרונותיה הבסיסיים מרביתם האמינו ברמה כזו או אחרת. האם היו מסוגלים לעשות את מה שהוא עשה? האם הם מסוגלים להבין אותו אז? עכשיו? האם היו מסוגלים לחיות עם עצמם לאחר מעשה, כפי שהוא חי עם מעשיו? ואיך באמת הוא חי עם הדברים? ככל שחולפות השעות בסוף השבוע המשותף ובקבוקי היין מתרוקנים, כך מתקלפות השכבות המכסות על כולם, ובמיוחד על ירג, והוא מתגלה באור אחר, שונה, מסתיר גם הוא סודות וסיבות, שכחה והדחקה, ידיעה ובריחה. שלינק הוא אמן בתיאור נימי-נימים של נפש האדם בחסכנות מילולית וירטואוזית. הוא אינו גולש לתיאורים ארכניים ולסקירות טרחניות של פיתולי נפש. מתוך מה שאינו מפרט הכול מתברר, מתוך הגילויים שהוא מגלה בשלבים, בהדרגה, קל להבין את מה שנמצא במרווחים שביניהם. הוא יודע לשרטט את העלילה ואת קווי המתאר של גיבוריו בדיוק צלול, ובתוך כך לאפשר לקורא חרות מופלאה של מחשבה, של הרהורים בעקבות הדילמות שעולות וצפות בסיפור.
שורה תחתונה:
סיפור מרתק, ספר מעולה, ספרות באמת יפה. חוויית קריאה ומחשבה
"סוף שבוע אחד" מאת ברנהארד שלינק. תרגום מגרמנית: חנה לבנת. הוצאת מחברות לספרות. 205 עמודים
אוהבים לקרוא? רוצים להמליץ על ספר טוב שקראתם או לקבל המלצות על ספרים מגולשים? לשוחח על ספרים ולהשתתף במועדון קריאה? הצטרפו לקהילת הקוראים של מוטק'ה:

קריאה, ספרים מומלצים
עוד על תרבות ובידור:

ביקורת קולנוע: הזדמנות שנייה

ביקורת ספר: הנערה ששיחקה באש

עונת האופרה הבאה: מאאידה עד פורגי ובס

ביקורת תיאטרון: גטו

ביקורת קולנוע: מבט מגן עדן