ביקורת ספר: צייד בודד הוא הלב

ג'ון סינגר הוא חירש-אילם שקורא שפתיים. מיק קלי היא מתבגרת חסרת מנוחה, בת 13. ג'ייק בלאונט הוא גברתן נמוך קומה ושתיין. ביף ברנון הוא בעל מסעדה ואספן עיתונים כפייתי. ד"ר בנדיקט קופלנד הוא רופא שחור מכור לעבודתו. לסינגר יש חבר בלב ונפש, חירש-אילם כמוהו, שממנו הוא נאלץ להיפרד כי החבר מאושפז במחלקה פסיכיאטרית. בלאונט, שעובד כאיש תחזוקה וכסוג של שומר ביריד שעשועים, מנסה לעשות נפשות וחברים לרעיונות של זכויות פועלים. ברנון מתאלמן מאשתו, שאותה לא ממש אהב, נמשך לנערה הרבה יותר מדי צעירה ופוחד להרשות לעצמו להתאהב. מיק, שחולמת חלומות על פסנתר ומוזיקה וקצת גם על הרי, בן השכנים היהודי, חריגה ושונה מאחיה ומאחיותיה בבית הצפוף בדיירים. ד"ר קופלנד מנסה לחנך את מטופליו השחורים בין לידה לקיבוע שבר, לעורר בהם הבנה של חשיבות תכנון משפחה, השכלה וזכויות השחורים, אבל למרות ההערצה הגדולה אליו דומה שבין שומעיו הרבים מעטים ? אם בכלל ? באמת מקשיבים למסריו. קשה להאמין שבספר ביכורים שלה, שאותו התחילה לכתוב כשעוד לא מלאו לה עשרים, הצליחה קארסון מק'קאלרס ליצור יצירה כה שלמה, כה מדויקת, מורכבת ומרובדת, וכל כך יפה, נוגעת ללב ורלוונטית גם היום, כשם שהיתה כשפורסמה לראשונה ב-1940. קשה להאמין, אבל עובדה.


היצירה, שמספרת את סיפורה של אמריקה של ערי מפעל קטנות בסוף שנות השלושים של המאה ה-20 בג'ורג'יה הדרומית על ההפרדה הגזעית שבה, מספרת בקול צלול את סיפורה של בדידות ושל חריגות אנושית על כל גווניה ומכאוביה. בדידותו של אידיאליסט משכיל שמקריב את חייו האישיים לטובת הניסיון ? שנכשל שוב ושוב ? לקדם את הכלל, בדידותה של נערה מתבגרת מסוכסכת עם עצמה ועם סביבתה, בדידותו של אדם שמוקף באנשים, אך איש מהם אינו נמצא שם בשבילו, בדידותו של איש שנאבק לקידום כוח חברתי אך נקלע שוב ושוב לעימותי כוח פיזי. כל הארבעה, מוצאים אוזן קשבת ? למרבה האירוניה ? אצל האדם היחיד שאינו שומע אך תמיד קשוב להם, סינגר החירש-אילם. והוא, שהכול מבקשים את חברתו, הוא אולי הבודד מכול, שאינו מוצא מזור לנפשו היוצאת לחבר היחיד שאליו היה קרוב באמת, החבר שאיבד את שפיותו. מק'קאלרס משרטטת לכאורה בפשטות דמויות מורכבות, מכמירות לב ואותנטיות. אין פלא שגם בעידן שבו כבר מזמן שום דבר אינו עולה חמישה סנט ובאמריקה נבחר נשיא שחור, כולן עדיין מאוד מוכרות ואמיתיות. זה כוחה של יצירה על-זמנית, של כתיבה שהיא מדויקת לשעתה ומצוינת תמיד. הספר יצא לראשונה בעברית (עם עובד) ב-1961, אך זכה עכשיו לתרגום מחודש של אברהם יבין, תרגום שאינו מתחנף לקורא העכשווי אבל גם אינו מאבן את הסיפור בעבר, תרגום שיודע לנטוע היטב את היצירה במקומה בזמן, ובה בעת לחבר ולרתק אליה את הקורא היום. הספר נהפך ב-1968 לסרט בכיכובם של אלן ארקין כסינגר וסטייסי קיץ' כבלאונט, וב-2005 גם למחזה. ולא רק אצלנו זכה הספר לעדנה ? ב-2004 בחרה בו אופרה ווינפרי לאחד מנבחרי מועדון הספר של תוכניתה, מה שכמובן הפך אותו, שוב, לרב-מכר גם במולדתו. ובצדק.
שורה תחתונה:
לגעת בבדידות האנושית בסיפור מרגש, ספר נפלא ותרגום מצוין.
צייד בודד הוא הלב. מאת: קארסון מק'קאלרס; תרגום: אברהם יבין; הוצאת עם עובד

עוד על תרבות:

ביקורת טלוויזיה: חשופים

אירועי תרבות מומלצים

סרט חדש: חלון פנורמי

ביקורת ספר: הטיגריס הלבן