ביקורת סרט: קוד השתיקה

למורגן פרימן יש נוכחות קולנועית סימפתית מאוד, בין אם הוא מגלם אדם טובלב וחיובי בעליל או פושע נכלולי כזה או אחר, בין אם הוא מגלם דמות שמהתלת בכול, או כזו שהחיים עשו ממנה צחוק. אבל גם נוכחותו הסימפתית מאוד של פרימן, הפעם כרב-גנב רב-מעללים, אינה מצליחה לחלץ את המותחן הזה, "קוד השתיקה", ממחוזות הבינוניות שלא ממש שווים את מאמץ היציאה מהבית ועדיף - אם בכלל - לחכות להגעתם לטריטוריות הדי.וי.די, הווי.או.די. וערוצי הסרטים בטלוויזיה. מעשה בגנב מבוגר ונודע בקהילת הגנבים, שחייב לגנוב ביצי פברז'ה - שקיומן כשלעצמו הוא סוד - מתכשיטנים רוסים שהתנחלו בניו יורק ורוכשים לעצמם לגיטימציה מקומית בתרומות נדיבות (כולל מסוק) למשטרת העיר. לצורך כך הוא מגייס לעזרתו גנב צעיר וחדש בעיר שזה מקרוב הגיע ממיאמי והרגע שדד בעוז-רוח צמד יהלומנים ברכבת התחתית, וזאת לאחר ששותפו במשך שנים רבות איננו עוד. לשותף ההוא יש כמובן בת, בלונדינית יפהפייה שמצוידת במחשופים ובתואר במשפטים, שגנבנו הגיבור הוא הסנדק שלה וגנבנו הצעיר מיד נשבה בקסמה וממהר למיטתה. ויש גם שוטר נמרץ שנחוש ללכוד אחת ולתמיד את גנבנו הגיבור, אשר זה שנים מצליח לחמוק מיד החוק בכל מצב ושוד. אה כן, חובה גם לציין שאותן ביצים יקרות ערך (במיליוני דולרים), שדבר קיומן ידוע רק לקומץ יודעי חן, מוצפנות היטב בבטן כספת אימתנית בתוככי מבצר התכשיטנים, המאובטח ושמור בכל האמצעים הטכנולוגיים החדישים והעמידים ביותר, שלא לדבר על מספר עצום ורב של מאבטחים חמושים היטב.


וככה הולכת לה העלילה ומסתבכת בין תככים ותכנונים, פעלולים ולהטוטים, תכשיטים מכל הסוגים, פלרטוטים, משגלים ועפעופים רבי משמעות, תרגילים ותרגילי נגד. יש אלמנטים של הפתעה בסוף, אולם אלה מהווים פיצוי מועט מדי לדקות ארוכות של סרט שנדמה שראינו כמותו כבר לא אחת בלא מעט וריאציות קודמות, אחרות וטובות בהרבה. וזו הבעיה העיקרית של הסרט, ושמא יש לומר של התסריט: הוא בעיקרו די חבוט. כמה פעמים עוד נראה גנבים קודחים את דרכם אל היעד דרך מחילות הרכבת התחתית של ניו יורק באמתלת "עבודות תחזוקה"? מה זה משנה מי זוחל הפעם מתחת לקרני הלייזר המהבהבות, נתלה על כבלים, מפצח קודים קוליים ודיגיטליים או חובש כובע סקי שחור? מדוע שנתפעם מעוד תכשיט כזה או אחר, ולא משנה למי יש סנטימנטים אליו? עוד קצת מאפיה רוסית מול משטרה ניו יורקית? כמה שוטרים בוקים/גיבורים/מתחכמים עוד ימכרו לנו? ולמה תמיד הבחורה שאנחנו מתבקשים להאמין שיש לה כישורים משפטיים מבריקים (או רפואיים או מדעיים נשגבים אחרים דומים) נראית בכל פריים כאילו הרגע יצאה מפרסומת ללבנים או ממודעה למעצב-על? רוב הזמן זה סתמי-עד-משעמם קלות. זה לא נורא רע, זו פשוט וריאציה דהויה על שטיקים וטריקים מוכרים. תוסיפו לכך את העובדה שאנטוניו בנדרס נראה נמוך מתמיד (בגלל הגובה של פרימן?) ומבטאו הזר בולט מתמיד, ותבינו למה חבל על המאמץ.
שורה תחתונה:
מורגן היקר, עדיף שנתראה בפעם אחרת.
"קוד השתיקה", מתוחן, 104 דקות. תסריט: טד המפרי, בימוי: מימי לדר, משתתפים: מורגן פרימן, אנטוניו בנדרס, ראדה מיטשל

עוד על תרבות ובידור:

טלוויזיה: מה שנחוץ לרווק

ביקורת תיאטרון: טניה עולה חדשה

ביקורת ספר: דם חם

ביקורת תיאטרון: חלום של לילה בלב קיץ

ביקורת ספר: המפגש

ביקורת תיאטרון: ג'וני הלך