ביקורת קולנוע: חיים כמו שמכירים

פעם קתרין הייגל הייתה הליהוק-שיחוק במלודרמה הטלוויזיונית "האנטומיה של גריי", שבה גילמה את איזי, המתמחה עם מראה של דוגמנית לבנים של "ויקטוריה'ס סיקרט", מטען תרבותי של זבל לבן ומוח של גאון. הרבה קטשופ (סליחה, דם) זרם מאז בעורקי "האנטומיה". הייגל-איזי הסתכסכה עם בוראי דמותה הטלוויזיונית ובתמורה זכתה לנפתולי עלילה מגוחכים במיוחד (ניתוח להצלת צבי) ולשחרור מוקדם מהסדרה, לבקשתה. הייגל, שדשדשה באלמוניות קולנועית יחסית עד לכוכבותה הטלוויזיונית, חזרה למסך הגדול ועשתה את הפריצה הגדולה שלה שם בקומדיה הרומנטית (עם השם המזעזע בעברית) "הדייט שתקע אותי". אין לדעת אם הייתה זו הצלחת הסרט ההוא או חיבתה המוצהרת לקומדיות רומנטיות בכלל, כך או כך הייגל התבייתה מאז על הז'אנר בסוג של ניסיון, מודע או שלא, לנכס לעצמה את כתר מלכת הז'אנר הנוכחית. אולם הרקורד מלמד שחיבה לחוד והצלחה לחוד. במקרה הטוב יצא לה סרט מטופש אך לא מזיק כמו "27 שמלות", ובמקרה הפחות טוב שטותון-זבלון כושל כמו "קילרים". עכשיו היא חוזרת, כשלצדה ג'וש דומאל הסימפתי ועוד סוללת תינוקות-פעוטות בתפקיד בייבי סופי, ב"חיים כמו שמכירים", סיפור על זוג שכל אחד מהם הוא החבר הכי טוב של אחד מבני זוג נשוי פלוס תינוקת. השניים, היא קונדיטורית בעלת מאפייה אנינה (כלומר יומרנית, כולל השם הצרפתי שהייגל אינה הוגה נכון אפילו פעם אחת), הוא במאי טכני של משדרי כדורסל (כלומר ילד מגודל), הם הפכים מוחלטים, כמובן: היא אחראית, נקייה ומסודרת (היה לה חבר שנים, יש לה מכונית סמארט) עם חלומות להרחיב את המאפייה למסעדה. הוא בלגניסט, שובב (אופנוען), רודף נשים (בנות, בעצם) שכולם קוראים לו בשם משפחתו בלבד (גיל ההתבגרות טרם תם). היא חברה מצד הכלה, הוא מצד החתן. החתן-כלה בעל-אישה מנסים לשדך את השניים זה לזה במה שנהפך לדייט מהגיהינום, שטכנית אפילו לא ממש מתממש. וככה, כולם נשארים חברים של כולם, עם סלידה עמוקה בצד. עד שיום עצוב אחד, קצת אחרי יומולדת שנה של סופי הקטנה, התינוקת החמודה שנולדה לזוג הנשוי (וקצת אחרי כותרות הפתיחה), הם נהרגים בתאונת דרכים, ומתברר כי בצוואתם מינו את שני חבריהם הלא מסתדרים כאפוטרופוסים משותפים לבייבי סופי.


נעזוב לרגע עניינים פעוטים של היגיון, הסתברות והיתכנות של שרשרת אירועים שכזו. גם אם נבוא מוכנים ומזומנים לקבל את המניפולציה הקומית-רגשית של שני רווקים שנאלצים מהיום למחר לעבור לגור ביחד בבית חבריהם ולדגמן הורות ראויה, הסרט הזה צולע. נסחב, זו אולי הגדרה יותר נכונה. הרי הסוף ברור וידוע מראש (האהבה תנצח), והשאלה היחידה בסרטים כגון אלה היא שאלת הדרך, איך מגיעים לשם. במקרה שלפנינו, הדרך הזאת בנאלית, צפויה, משמימה ובאופן כללי ארוכה מדי. דווקא הפרומו לסרט נראה מבטיח בחביבותו. אלא שצפייה בסרט כולו גילתה שהפרומו בן הדקות הבודדות כולל בערך את כל הקטעים החינניים בסרט, ומה שנוסף ביניהם הוא ברובו מייגע. קצת כמו הקאפקייקס שהייגל עושה בסרט, כך גם הסרט עצמו: הגרסה הקטנה (הפרומו) נראית מושכת וקורצת, הדבר הגדול (הסרט, כמו עוגת היומולדת שהייגל מכינה בסופו) הרבה פחות, שלא לדבר על כך שהטעם לא משהו. ג'וש דומאל סימפתי ונחמד ועושה כמיטב יכולתו, אבל אין לו יותר מדי עם מה לעבוד. הסצנות שלו עם התינוקת, שנהפכת בהמשך לפעוטה, הן הרבה יותר חביבות מאלה של הייגל איתה. התינוקת עצמה (מדובר בשלוש תינוקות שעשו את התפקיד, ונדמה לי שאותו מספר של פעוטות בהמשך), כדרכם של תינוקות קולנועיים, מתוקה מאוד וגונבת את רוב הסצנות בהשתתפותה, אבל תינוקת מתוקה, עם כל הכבוד, לא מחזיקה סרט. ואגב, לבי-לבי על מי מהן שזו הייתה או היו, שכל כך הרבה פעמים גרמו להן לבכות בשם התסריט. אני מקווה שהוריהן האמיתיים כבר פתחו חשבון חיסכון לפסיכולוג שלבטח יידרש בבוא היום לדון בנזקים שגרמו ההורים שדחפו לקריירה הכה תובענית בגיל כה צעיר. כריסטינה הנדריקס, הלוא היא ג'ואן המעולה מ"מד מן", מבוזבזת כאן בתפקידון הקטן של אמה של סופי, שמתה קצת אחרי כותרות הפתיחה. חבל, אבל מצד שני גם שחקנית טובה בסדרה איכותית צריכה להתפרנס. ג'וש לוקאס, שמגלם את רופא הילדים של סופי, מושא החלומות בפוטנציה והבן זוג לעת שפיות של הייגל, גם הוא מדגמן סטריאוטיפיות סימפתית מושלמת לדמות הרופא הצעיר שכל אמא מאחלת לבתה, כולל האנמיות המובנית בטיפוסים המהימנים הללו. והייגל עצמה? בלונדית טובת מראה בעיקר, וזהו. גם הפעם אין בה די קומיות ואין בה די כריזמה, ונדמה בעיקר שהיא משכפלת את אותה דמות שכבר עשתה בקומדיות הרומנטיות הקודמות שלה. אז הפעם היא קונדיטורית. נו, כן, הבדל גדול. בסך הכול נע הסרט בין שניים וחצי צירי התרחשות משמעותיים, ממותם של הורי הפעוטה עד להכרה באהבה, עם פרידה זמנית קצרה באמצע. בין לבין יש שלל סצנות מהחיים שאמורות להפעיל את מנגנון הצחוק של הצופים, אבל מצליחות לייצר, במקרה הטוב, בעיקר תגובות "גיחי". שוב הילדה לא רוצה לאכול את האוכל של הבשלנית ומעדיפה את הזבל של הילד המגודל, שוב ענייני חיתולים והפרשות, שוב ענייני קואורדינציה של מתחילים ושוב תורו של מי לשמור על הילד כשהשני עושה (או מנסה לעשות) קריירה.
שורה תחתונה:
קומדיה רומנטית מהסוג הבנאלי-מטופש, כולל בלונדית ותינוקת.
"חיים כמו שמכירים", קומדיה רומנטית אמריקנית. תסריט: איאן דייצ'מן, קירסטן ראסק רובינסון; בימוי: גרג ברלנטי. משתתפים: קתרין הייגל, ג'וש דומאל, ג'וש לוקאס, כריסטינה הנדריקס ואחרים. 114 דקות עוד על תרבות ובידור:

מועדון הספר הטוב: מה שנשאר

ביקורת ספר: הנערה שבעטה בקן צרעות

ביקורת תיאטרון: ארוחה עם אידיוט

ביקורת ספר: חף מפשע

ביקורת תיאטרון: גיבורים

לקהילת תרבות:

לחצו