ביקורת קולנוע: מבט מגן עדן

"מבט מגן עדן" נקרא במקור בשמו של הספר שבעקבותיו נעשה - "העצמות המקסימות". הסופרת האמריקנית אליס סיבולד פרסמה את הספר בארצות הברית ב-2002 והוא נהפך מיד לרב מכר שהשתכן למשך שבועות רבים בראש רשימות רבי המכר. הוא תורגם לעברית ויצא כאן באותו השם (מודן) - אך נחל כישלון לא צפוי (ולא ממש ברור). אולי הייתה בעוכריו העובדה שבאותה הוצאה ובתזמון די צמוד יצא גם ספר אחר שהצליח מעל ומעבר במולדתו ומחברו גם הוא היה אלמוני כאן עד אז - "צופן דה וינצ'י" של דן בראון. כך או כך, ה"צופן" התחבב מיד על הקוראים בעברית שלא הפסיקו לקנות אותו, "העצמות" של סיבולד צללו פחות או יותר לתהום הנשייה המקומית של ספרות התרגום. עכשיו הן חוזרות, בגרסה הקולנועית של הבמאי פיטר ג'קסון, שגם שותף לכתיבת התסריט. ג'קסון, האיש שחתום על טרילוגיית "שר הטבעות" ופנטזיה היא מרחב פעולה שחביב עליו, לקח את סיפורה של סיבולד חזק לכיוון הפנטזיה. וכך זז מרכז הכובד של מה שהוא דרמה משפחתית-אנושית עם מוטיבים של מתח, סוג של רומן מתח מיסטי אם תרצו, ונהפך לסרט שהוא שילוב של פנטזיה וסרט אימה (בכל זאת, רצח, פדופיל וכאלה) עם דרמה. בספרה השתמשה סיבולד בהצלחה, בחן ובתבונה ספרותית באמצעי של סיפור העלילה בגוף ראשון מפי נערה בת 14 שנשארת כזו לאורך שנים של התפתחות עלילה והשתנות דמויות. הספר נפתח בהצהרה (במשפט השני): "כשנרצחתי, בשישה בדצמבר 1973...". כן, היא בעולם שמעבר. כן, יש בספר אלמנטים רוחניים-מיסטיים, אבל סיבולד הצליחה להלך על החבל הדק שמשאיר את הסיפור נטוע בתחום האנושי, בין אנשים בשר ודם, ולא הניחה לו ליפול למלכודות של הטפה או גבבת מקושקשת של רוחני'קיו?ת מגלגלת עיניים. ג'קסון, למרבה הצער, למרות שלכאורה נדמה שאין כמו המדיום הקולנועי כדי לחבר היטב בין עולמות שונים, מפיל את הסרט לכל מלכודת קיטש אפשרית כמעט, משתמש בטכניקות שלעתים נראות - בעיקר בסצנות השמיים - כמו פרודיה על העלילה, מעקר את החן שבחיבור בין העולמות, מרדד את העלילה ומעמיס עליה מטען מיותר של קשקשת מעייפת. או אם לצטט את הצעירה שראתה איתי את הסרט (ולא קראה את הספר): "מה זה כל הלוסי אין דה סקיי ההזוי הזה?" אכן, די חסר פשר בגרסת ג'קסון. כל כך הרבה קשתות בענן לא ראיתי מאז הסטיקרים של שנות ה-70, שהסרט אמנם מתרחש בהן, אבל זו לא סיבה מספיק טובה לעומס הצבעים הזוהרים בקטעי השמיים הבלתי נגמרים. לא עוזרים לג'קסון גם העיצוב והסגנון התקופתי הנאים ואפילו לא אוסף שחקנים מוכשרים וטובים שבאמת מתאמצים, ובראשם הנערה החיננית סיאורסי רונן, המגלמת את סוזי סלמון בת ה-14, הנרצחת שמספרת את סיפור חייה ומותה, המרדף אחרי רוצחה וקורות בני משפחתה.


סטנלי טוצ'י, שאותו ראינו באחרונה כפול צ'יילד, בעלה של ג'וליה צ'יילד ב"ג'ולי וג'וליה" מול מריל סטריפ ועוד קודם לצדה כעוזר שלה ב"השטן לובשת פראדה" - שני תפקידים של אנשים סימפתיים כל אחד בדרכו, מלוהק כאן בתפקיד הנבל (זה לא ספוילר, הכול ידוע כמעט מהתחלה), ומוכיח שוב איזה שחקן מוכשר, רבגוני ומצוין הוא. הוא היה מועמד לאוסקר בקטגוריית שחקן משנה על תפקידו זה. עלילת הסרט, כאמור, מתרחשת ב-1973, בפרבר של פילדלפיה בשם נוריסטאון בפנסילבניה. לסוזי סלמון יש אחות צעירה ממנה בקצת ואח קטן בהרבה והורים מאוהבים וצעירים. התחביב שלה הוא צילום, התחביב של אביה הוא בניית ספינות בתוך בקבוקים. יום אחד בדצמבר, אחרי שחטפה מההורים על הראש כי היא מצלמת בלי חשבון (הפילמים, הפילמים), היא מקצרת דרך שדה התירס בדרך הביתה מבית הספר, פוגשת שם את השכן ג'ורג' הארווי ומתפתה לרדת איתו למין מרתף משחקים שהוא מספר שבנה שם לטובת ילדי השכונה. היא לא חוזרת הביתה, אבל עוד לא ממש נכנסת לגן עדן. ממתחם הביניים שלמעלה היא עוקבת אחרי משפחתה הנשברת, אחרי החקירה המשטרתית, אחרי חבריה ואחרי חשיפת הרוצח ומעלליו הנוראיים. באמצע יש אחות חקרנית ואמיצה שפורצת לבית הרוצח וגונבת יומן שלו, אמא שלא מתמודדת ובורחת קצת (אבל חוזרת), אב שבור לב שקצת יורד מהפסים וסבתא טובלת באלכוהול שמגיעה לשאוב אבק ולהציל את הבית המתפרק. העניין הוא שבספר כל אלה - ואחרים - הם דמויות מנומקות ומעוגלות, בעוד שבסרט ברוב המקרים בכלל לא ברור למה הם עושים מה שהם עושים (למשל, מה הסיפור של הסבתא, עם כל הכבוד לאטיוד הקומי משהו שמספקת סוזן סרנדון). כנהוג במחוזותינו, לרגל צאת הסרט מיהרו בהוצאת הספרים להוציא מהדורה חדשה של הספר, כשעל העטיפה מתנוסס תצלום מהסרט, ושמו עוברת בהתאם לשם הסרט - "מבט מגן עדן". אם לשאול מושג מעולם הכדורסל, זה קצת כמו סל ופאואל: לא מספיק שהספר אבד בים הספרים המתורגמים כשיצא במקור, עכשיו מזהים אותו עם סרט מנדנד, טרחני ומשמים. שורה תחתונה: 139 דקות שעדיף להשקיע במשהו אחר.
"מבט מגן עדן", דרמה אמריקנית. תסריט: פיטר ג'קסון, פראן וולש, פיליפה בוינס, על פי ספרה של אליס סיבולד "העצמות המקסימות"; במאי: פיטר ג'קסון; צלם: אנדרו לסני; מוזיקה: בריאן אינו. משתתפים: מרק וולברג, סיאורסי רונן, רייצ'ל ווייז, סטנלי טוצ'י, סוזן סרנדון, מייקל אימפריולי. 139 דקות עוד על תרבות ובידור:

ביקורת ספר: בחול

ביקורת תיאטרון: שש דמויות מחפשות מחבר

ביקורת קולנוע: פרשס

ביקורת תיאטרון: אותו הים

ביקורת ספר: הקורבן