ביקורת קולנוע: ממזרים חסרי כבוד

קווינטין טרנטינו הלך הפעם לכיוון חדש מבחינתו: מלחמת העולם השנייה, מחוז היסטורי מאוד מוכר ומזוהה, ודאי בדמויותיו ובאירועיו המרכזיים. וזה מבחינתי, קושי מובנה בסיסי בעלילת הסרט הארוך מאוד (ארוך מדי לטעמי: שעתיים וחצי) "ממזרים חסרי כבוד": השכתוב שעשה טרנטינו לאירועים היסטוריים ידועים. הוא אמנם הגדיר את הסרט כ"מערבון ספגטי עם איקונוגרפיה של מלחמת העולם השנייה", אבל נו, זה לא בדיוק ככה, כמאמר אחת הדמויות במחזהו של חנוך לוין "המתלבט". ולא בשם איזו צדקנות או חיבה לפרות קדושות אני מדברת, אלא בשל העובדה שטרנטינו אינו מספר סיפור בדיוני-אנונימי שהושתל בתפאורה ריאליסטית של מלחמת העולם השנייה - כמו למשל "החיים יפים" של בניני - אלא שבשם חירות היצירה הוא משכתב אירועים מרכזיים במלחמה (זהירות, רמז מסגיר: סופם של בכירי המשטר הנאצי) עד לנקודה שבה הם מטילים צל מופרך על הסיפור כולו. זאת ועוד: זרמים תת קרקעיים של התייחסויות לאותם מערבוני ספגטי וגיבוריהם אשר נועדו להוסיף רבדים, לאוורר ולהכניס קריצות בעלילה, נותרים ברובם עלומים (אלא אם כן אתם אוהדים שרופים או תקראו חומר הכנה מראש) וחסרי משמעות. מדובר במספר עלילות המתרחשות בצרפת הכבושה במלחמת העולם השנייה, ומצטלבות בסופו-שיאו של הסרט. סיפור אחד עוסק בשושנה, נערה יהודייה שמסתתרת עם משפחתה בביתו של איכר צרפתי, המסגיר את המשפחה לקצין נאצי הנודע כ"צייד יהודים", אשר מצליח להרוג את כולם לבד משושנה. זו נמלטת לפריז, מזייפת את זהותה, נהפכת לבעלת בית קולנוע וחולמת לנקום את נקמת משפחתה.


הסיפור השני עוסק בקבוצת חיילים אמריקנים יהודים בפיקודו של קצין מדרום אצות הברית - בראד פיט - מין חוליית חיסול של קילרים נוקמים אשר אינם בוחלים בשיטות רצחניות ומטרתם אחת: להרוג כמה שיותר נאצים. בין היתר הם מקרקפים את אויביהם המתים ומקעקעים צלב קרס במצח הבודדים שהם בוחרים להשאיר בחיים. סיפור שלישי סובב סביב קצין נאצי צעיר, אגדה בחייו בשל כושר לחימתו שבזכות זאת נעשה אודותיו סרט גבורה ותעמולה נאצי. הנאצי הצעיר חומד את שושנה ולכן משכנע את הנאצים הבכירים לערוך את הקרנת הבכורה בקולנוע שלה. שושנה מצדה מתכננת לנצל את ההזדמנות לחיסול החשבונות שלה עם הנאצים. וחוליית הנוקמים, בעזרת שחקנית גרמנייה, שהיא בעצם מרגלת לטובת בעלות הברית, מבקשת לנצל את כינוס כל בכירי הנאצים בבית הקולנוע לסוף ראוי לטעמם. ההומור של טרנטינו, שבדרך כלל מתערבב בקלילות באלימות שמחרידה את הצופה, הולך כאן לא אחת לאיבוד וטובע בים הקטשופ כמו שנהגנו לומר בילדותנו, כלומר באלימות גרפית שיותר משהיא מזעזעת, היא מעוררת דחייה וגועל. גם הנוקמים היהודים - שחלקם אגב אינם יהודים, אבל בשל תאוות הנקם שלהם בנאצים הם מתקבלים בברכה ליחידה - איננה בדיוק חבורה מעוררת סימפתיה או אמפתיה, ולא בגלל השילוב המרתיע על פניו של יהודים הנוקטים רצחנות עיוורת, אלא פשוט משום שמדובר בחבורה של דמויות ששורטטו ביד גסה, נטולות עומק או כריזמה. כריסטופר וולץ כהאנס לנדה הנאצי הרצחני הוא היחיד שמעצב תפקיד אמין ומצמרר גם ברגעי הגיחוך של דמותו. לא פלא שקיבל על תפקידו זה פרס בפסטיבל קאן.
"ממזרים חסרי כבוד", דרמה. תסריט ובימוי: קווינטין טרנטינו. צילום: רוברט ריצ'רדסון. משתתפים: בראד פיט, כריסטופר וולץ, אלי רות, מייקל פאסבנדר, מלאני לורנט, דיאן קרוגר ואחרים. אורך הסרט: 153 דקות.

שורה תחתונה:
הרבה יומרות שנדחסו לסרט אחד והתוצאה, קצת כמו לזניה אמריקנית, מותירה בעיקר טעם לוואי.
עוד על תרבות ובידור:

ביקורת קולנוע: חייה הפרטיים של פיפה לי

ביקורת קולנוע: חטיפת הרכבת התחתית 3 2 1

ביקורת ספר: האמיתית

ביקורת תיאטרון: הבדלה

ביקורת ספר: נערה עם קעקוע דרקון