ביקורת קולנוע: נער קריאה

קל יותר עם מפלצות כשהן משורטטות בצבעים עזים של שחור ולבן ובקווים ברורים וחדים, והן לא מפה. קשה איתן הרבה יותר כשהן לקוחות ממחוזות מוכרים, מצוירות בגוונים של אפור ובקווי מתאר רכים, אפילו אנושיים. זה הקושי הגדול ביותר המובנה בסרט "נער קריאה", אבל כמו שיודע כל מי שקרא את ספרו המעולה של ברנהרד שלינק (הוצאת כנרת-זמורה-ביתן) שעליו מבוסס הסרט, הקושי הזה הוא חלק בלתי נפרד גם מהספר. בגרמניה של שנות החמישים של המאה הקודמת פוגש מייקל ברג, נער בן 15, את חנה, כרטיסנית ברכבת, רווקה מבוגרת ממנו, מסוגרת ומסתורית. בין השניים מתפתח רומן סודי-אסור של קיץ אחד, שבו היא מלמדת אותו את אהבת הבשרים והוא קורא באוזניה יצירות ספרות. יום אחד היא נעלמת ומותירה אותו שבור לב, מלא געגועים ותהיות. שמונה שנים אחר כך, במסגרת לימודי משפטים, הוא מגיע לצפות במשפט של פושעות מלחמה נאציות, ומגלה לחרדתו את אהבתו הראשונה הגדולה בין הנאשמות. זה רק חלק ממסע הגילוי וההתמודדות של הגיבור עם עברו ועם עברה, עם העבר הגרמני בכלל, עם רגשי אשמה ופשעי השואה ועם חטאי גאווה ואהבה.


שלינק, ובעקבותיו גם התסריטאי דיוויד הייר, מתמודד עם השואה מזווית התבוננותו של אדם אחד בן הדור השני מהצד הגרמני, ובכך חושף את לבטיו ואת מטעניו. כמו תמיד, גם במקרה הזה הספר עושה עבודה הרבה יותר מורכבת ומרובדת בהצגת הדמויות, עולמן, מניעיהן וקשייהן, כי מעצם היותו ספר, הוא מסוגל להפליג למחוזות הנפש פנימה. בתרגום לשפת הקולנוע הדברים מוחשיים ופשטניים יותר, ואולי משום כך קשים יותר להבנה ולעיכול. גם בספר היה מעיק מאוד להתמודד עם חנה המאהבת משהתגלה עברה המפלצתי. בסרט, מול קייט ווינסלט המצוינת, זה קשה עוד יותר. לכן אפשר להבין את המוחים נגד הסרט ודרך עיסוקו בנושא. השואה, ודאי מנקודת ראותנו כאן, אינה דומה לשום נושא אחר בעולם. ואחרי שאמרתי את זה, למי שמוכן ומעוניין להתמודד עם הנושא גם מנקודת ראותו של הספר, של בני הדור השני בגרמניה, הסרט מצליח להציג לפחות חלק ממורכבות הדברים, ומותיר בצופה מועקה נפשית שמעוררת הרהורים רבים ולא פשוטים. קייט ווינסלט בהחלט יכלה להיות קצת פחות בעירום, אבל כך או כך, היא בוראת על המסך רובוט גרמני אנושי, מעורר חמלה ודחייה. מה שצרם קצת בעיניי היתה הבחירה שהסרט ידבר אנגלית. זה סוג של הנחה-חינם בעיניי, כי דווקא הבחירה הזו מרככת מראש באופן עקיף את ההתמודדות עם הנושא. כשבוע לפני טקס האוסקר מתרבים המהמרים על ווינסלט כזוכה בפרס על תפקידה בסרט (שמועמד בסך הכול לחמישה פרסים, ביניהם, לצד השחקנית, גם הסרט הטוב ביותר, הבמאי, התסריט והצילום). אם תרשו לי רגע של ציניות, הנה עוד סיבה לסיכוייה המרובים, לבד ממשחקה הטוב: היא מזדקנת בסרט, ובסופו נראית זקנה מרוטה וכעורה. הוליווד אוהבת להעניק פרסים לשחקניות ש"מרשות לעצמן" להתעלל בחיצוניותן לצורך תפקיד: ע"ע שרליז ת'רון ב"מונסטר", ניקול קידמן ב"השעות" וסוזן סרנדון ב"גבר מת מהלך".
שורה תחתונה:
קייט ווינסלט מצוינת בסרט מעיק נפשית.
נער קריאה, תסריט: דיוויד הייר לפי ספרו של ברנהרד שלינק; משתתפים: קייט ווינסלט, רייף פיינס, דייויד קרוס; במאי: סטיבן דאלדרי

עוד על תרבות:

אירועי תרבות מומלצים

שירה בציבור וסיפורי ראשונים

ביקורת תיאטרון. אוגוסט: מחוז אוסייג'

סרט חדש: פרוסט/ניקסון

ביקורת טלוויזיה: לונדון פינת בן יהודה