ביקורת קולנוע: קומפני מן

"קומפני מן" (לא הייתם צריכים להתאמץ כל כך בתרגום שם הסרט!) הוא סרט אמריקני שנטוע בלב האקטואליה: הוא בוחן את דרך התמודדותם של שלושה בכירים בתאגיד ענק, עם ההשפעה הישירה של המיתון עליהם, כלומר עם פיטוריהם. התסריטאי-במאי ג'ון וולס בוחן את הסוגיה משלוש זוויות מבט אנושיות: של השכיר הצעיר הבכיר, של הבכיר המבוגר שצמח במשך שנים מתחתית הסולם לראשו, ושל הבכיר מאוד המבוגר, זה שבראשית הדרך היה שותפו של הבעלים וכיום הוא בעל מניות ומנהל חטיבה, ועדיין מדבר אל הבעלים בגובה העיניים. בן אפלק הוא בובי, מנהל שיווק בחטיבת הספנות בתאגיד, בוגר לימודי מנהל עסקים, בן 37, נשוי פלוס שניים עם בית גדול ומשכנתה בהתאם, פורשה משלו ומיני-ואן לאשתו, חברות במועדון גולף יוקרתי וכל שאר גינוני ומנעמי המנהלים הבכירים. טומי לי ג'ונס הוא ג'ין מקלאריטי, בעל מניות בכיר וראש חטיבת הספנות, האיש שהתחיל עם הבעלים (קרייג ט. נלסון) את התאגיד כולו במספנה שהקימו, שממנה צמח הכול. הוא אמנם עשיר מאוד ושבע (ומנהל רומן עם מנהלת משאבי האנוש הבלונדינית והיפה), אבל נשאר בן אדם עם נשמה, שהעובדים חשובים לו ולא רק הכסף, שזוכר את חדוות העשייה של פעם. כריס קופר הוא פיל, שהיה פועל מתחיל במספנה של ג'ין והבעלים, והתקדם במשך השנים לדרגת ניהול בכירה, אבל בתוכו פנימה נותר פועל החושש לגורלו ולעתידו. המיתון גורם לכך שכל השלושה, איש איש בתורו, נפלטים מהתאגיד. ראשון מפוטר בובי. הוא מתחיל את התהליך בהכחשה כמעט מוחלטת - לא זו בלבד שהוא משוכנע כי ימצא בתוך זמן קצרצר משרה חלופית דומה ברמת ההשתכרות המופרזת שהייתה לו, הוא מסרב להאמין שכדאי שאשתו תחזור לעבוד או שיצטרך למכור את הפורשה שלו. הוא אפילו לא רוצה לספר על כך לחבריו ולקרוביו, בעיקר לא לגיסו, אחי אשתו (קווין קוסטנר), קבלן בנייה ושיפוצים שביניהם שוררים יחסי איבה תמידיים על רקע תחומי העיסוק של כל אחד מהם. אבל לאט ובהדרגה נאלץ בובי נאלץ להפנים את המצב החדש והשונה בעליל, ומצליח גם (לא בקלות) להסתגל לשינויים הכואבים עד משפילים. הבית נמכר וגם המכוניות, האישה חוזרת לעבוד במשמרות, הם חוזרים לגור בבית הוריו והוא מתחיל לעבוד בבניין עם גיסו. והחיים נמשכים.


כשפיל מפוטר, גם הוא לא רוצה לספר על כך לאיש. אבל בנבדל מבובי, הוא גם אינו מספר לאשתו ולמשפחתו ומעמיד פנים כמי שממשיך ללכת לעבודה בכל יום. בנבדל מבובי, אולי גם מפאת גילו ונקודת המוצא שלו במפעל ובחיים, הוא צובר טינה, מרירות ופחד, מסרב לקבל באמת את העזרה המקצועית המושטת לו, אינו מצליח למצוא מקור פרנסה חלופי ובסופו של דבר, כיוון שהעבודה הייתה כל חייו, חייו מסתיימים עם סיומה. ג'ין הוא לכאורה המפוטר הכי מאושר והכי פחות מודאג בחבורה: הוא עשיר גם כך, מבוגר דיו כדי להיות בפנסיה בכל מקרה, אין לו דאגות פרנסה-משכנתה-אוניברסיטה לילדים. הוא גם לא ממש זקוק לשירותי ההשמה המוצעים לבכירים אחרים שמפוטרים. ובכל זאת, הוא אינו נפלט מהתאגיד שעזר בבנייתו ומסתפק באפס מעשה או בהוצאת הכסף שצבר לאורך השנים. להפך, הוא רואה בכך הזדמנות שנייה, הזדמנות להתחיל מחדש, עם כל הלהט, היצירתיות והחזון שכבר מזמן אבדו בשגרת התאגיד ושהוא כל כך מתגעגע אליהם. הוא אוסף משקיעים ומקים חברה חדשה שתגשים חלום מחודש, שרבים מעובדיה הם אותם אנשי חברה ותיקים מסורים - ומפוטרים. הרעיון שוולס בחר לעסוק בו - התמודדות מפוטרים בכירים עם פיטורים - הוא מעניין, מסקרן, נוגע ברבים, ומאוד מכאן ומעכשיו. גם השחקנים שקיבץ לסרט (גלריה מרשימה של זוכי אוסקר) עושים כמיטב יכולתם עם התפקידים שהופקדו בידיהם. טומי לי ג'ונס, כג'ין שלא מרפה מאנשים ומחלומות, סימפתי במיוחד, וכריס קופר, כפיל שכל עולמו הוא עבודתו, מעורר הכי הרבה אמפטיה. אבל הרעיון, במקרה הזה, עולה על ביצועו. נכון, יש כאן מפוטרים משלושה סוגים, אבל הנגיעה בסיפורים שלהם נותרת די מרפרפת ויותר מדי מרוככת. קצת כמו תרופה מרה שטעמה מטושטש בתוך מנה של מוס שוקולד טעים ונאה למראה. כן, אפלק-בובי מתכחש, מתפכח ולבסוף מרכין ראש ומבין, אבל בדרך יש לו אישה שמעכשיו לעכשיו מוצאת בעצמה עבודה ונותרת כל הזמן חייכנית, תומכת ומתוקה, ויש לו שני ילדים מתבגרים (!) שלא מוציאים מהפה מילה אחת של התמרמרות או התרסה, וגם הם תומכים ותורמים למאמץ. כן, הוא נאלץ ללכת לעבוד בבניין עם גיסו המעצבן, אבל המעצבן מתגלה כמובן כנשמה טובה, וכן הלאה וכן הלאה. סרטו של וולס מתכתב עם "תלוי באוויר" (לביקורת: לחצו) המצוין, שבו כיכב ג'ורג' קלוני כאדם שתפקידו לפטר אנשים. אבל בעוד שבסרט ההוא גם הרעיון וגם הביצוע היו מצוינים, כאן הרעיון כאמור עולה על הביצוע, בעיקר ברמת התסריט. הבעיה של הסרט היא בסופו של דבר ההוליוודיות שלו, זו שמעגלת את הזוויות החדות של האקטואליה שבו ומפילה אותו בסיומו להפי אנד אופטימי ומחויך מדי.
שורה תחתונה:
רעיון טוב שהתמסמס בדרך למסך, למרות השחקנים הטובים.
"קומפני מן", דרמה אמריקנית. תסריט ובימוי: ג'ון וולס; הפקה: ג'ון וולס, פולה וויינסטין, קלייר רודניק-פולסטין. משתתפים" בן אפלק, כריס קופר, טומי לי ג'ונס, קווין קוסטנר, רוזמרי דה-וויט, מריה בלו, קרייג ט. נלסון ואחרים. אורך הסרט: 113 דקות עוד על תרבות ובידור:

ביקורת ספר: בקתה קטנה, דגים מנתרים

ביקורת קולנוע: ברבור שחור

ביקורת ספר: הנה הוא נעלם

ביקורת קולנוע: עותק נאמן למקור

ביקורת תיאטרון: שיינדלה

לקהילת תרבות:

לחצו

מחפשים הנחות למופעי תרבות ובידור? -

מבצעים והנחות