ביקורת תיאטרון: המוגבלים

"המוגבלים". צילומים: דניאל קמינסקי

לכאורה, אוקסימורון: משפחת פשע הסוחרת בסמים מנסה לנצל תמימות ומצוקה תקציבית של תיאטרון קהילתי לאנשים מוגבלים לצורך עסקיה המפוקפקים - וזה בדיוק מה שעושה שמח באופן חיובי. זה בדיוק גם מה שקורה במחזה החדש והראשון של גור קורן, המועלה עכשיו בתיאטרון בית ליסין.

קורן, שמספר בתוכנייה באותה כנות ישירה שמאפיינת גם את המחזה (ותורמת לגישת טוב הלב האמיתי שבו) על תלאות הכתיבה שנמשכה מרגע שצץ בו הרעיון הראשוני כשש שנים, עבד בעבר עם קבוצות תיאטרון של נוער בחינוך המיוחד, כבדי ראייה ועיוורים, מה שללא ספק סייע לו לכתוב על להקת תיאטרון של בעלי צרכים מיוחדים, או מוגבלים בלשון לא מכובסת.

הלהקה, "בימת החלומות" שמה, משכנעת בכל אחת מהדמויות שבה, המעוצבות ביד אוהבת ובהומור בריא, בדיאלוגים בין חברי הלהקה לבין עצמם ובינם לבין העולם, ובשרטוט כל הוויית התיאטרון הזה. היא כוללת צעירה אחת עיוורת, צעיר עם תסמונת אספרגר, חירשת, כבד שמיעה ובעלי פיגור בדרגות שונות, מקל עד בינוני. אף אחד מהם אינו נלעג לרגע, אבל כולם מצחיקים מאוד, ביחד ולחוד.

הפושעים החדשים

לחנך את ריטה

הדלת ממול

אלקטרה

רוצים להתעדכן באירועי תרבות, לקרוא המלצות על מופעים או להמליץ על מופע טוב שראיתם? לקהילת פנאי ותרבות: לחצו