ביקורת תיאטרון: זהב טורקי

מנצ'י לוי, ראש המועצה של עיירת הפיתוח הדרומית הבדיונית חצרון, בצרות: כספי המועצה שהשקיע בבורסה ירדו לטמיון, העיירה על סף פשיטת רגל, השר בירושלים מסרב לסייע, הקריירה הפוליטית שלו נראית על סף סוף מביש ובנוסף לכך הוא חסר און ואונים מול דרישתה של אשתו לעשות עוד ילד. מצד שני, בתו הבוגרת, צעירה עם נשמה ירוקה, לא זו בלבד שמחבלת במעמדו בכך שהיא חושפת עוולות ירוקות שהוא מעורב בהן, היא גם מסרבת להתחתן עם כל מי שבעיניו הם מועמדים ראויים. אבל אין מה למהר להספידו, כי בדיוק ברגע הקריטי הזה הבת, אתי, מגלה במקרה מטבע זהב ישן בבית הקברות המקומי. מנצ'י הערמומי קופץ על המציאה, ומחייה אגדה ישנה על אוצר מטבעות זהב מתקופת הטורקים הקבור במקום. הוא מפזר הבטחות, מחולל מהומות וממנף את ההתלהבות המסתמנת מחלום ההתעשרות המהירה של העיירה לשלל תככים ותוכניות, מזימות ופרויקטים, כולל כמובן ביסוס מחדש של מעמדו הפוליטי. העניינים מסתבכים כשלעיירה מגיע פקח נחוש וישר של רשות העתיקות, אבל אל דאגה: יש סוף טוב, ואפילו רומנטי, בסגנון עדות הקומדיות במשקל נוצה. תחושת דז'ה-וו חמצמצה עלתה בי במהלך הצפייה בהצגה: הנה עוד מחזה ותיק ונחשב במקורו ("האוצר" של שלום עליכם), שעושה עלייה (לאו דווקא משדרגת) לכאן ועכשיו של עיירת פיתוח; הנה שוב הגלריה המוכרת והצפויה של נפשות פועלות, החל בראש עיר-מועצה קומבינטור ערמומי, אשתו הפאקצה-עם-חוכמת-חיים ובתם מאותגרת-החתן, וכלה באיש החוק הטיפש וברב המפלבל-מתפתל; הנה שוב ארסנל הבדיחות השגרתי על חשבון הפוליטיקה המקומית הישראלית, מנגנוני הביורוקרטיה והצביעות, שחיתות, הון-שלטון, כסף קל וזוגיות ישראלית "ממוצעת"; הנה שוב שמואל וילוז'ני מתרוצץ ומתאמץ בקומדיה בנאלית של טעויות, והנה שוב אבי טרמין עושה את הנעבעך הטמבל.


המחזאי חנן פלד (ששנים רבות היה מתסריטאי "זהו זה") מסביר בתוכנייה את הקשר שחש לשלום עליכם ול"האוצר", שבהשראתו כתב את המחזה. ההסבר נשמע מעניין ומבטיח, אבל התוצאה, לטעמי, מאכזבת. עלילת המחזה וסביבת התרחשותו מוכרות ובנאליות. הבדיחות צפויות, ובחלקן גם די חבוטות. הדמויות משורטטות בקווי קריקטורה סטריאוטיפיים. אשת ראש המועצה היא - איך לא (איך? לא!) ? גדולת ממדים, שתלטנית וסרת טעם. בתם היא מיניאטורה עם נטייה לצווחנות. הרב המקומי הוא עוד וריאציה על דמות הרב הש"סניק, כולל ההגייה הגרונית. איש החוק הוא הטמבל הקבוע, מהבדיחה העבשה על השוטר שקורא או השוטר שכותב. אלמנט ה"טעויות" בהגדרה "קומדיה של טעויות" לוקה גם הוא בחסר, שכן הבלבולים לא באמת מבלבלים, ואין הפתעות של ממש. שמואל וילוז'ני, המגלם את ראש המועצה מנצ'י, הזכיר לי קצת את עצמו בקומדיה סתמית אחרת שהועלתה בקאמרי, "כסף עובר ושווא". כאן, כמו שם, וילוז'ני משקיע, מתאמץ ומתבזבז. וחבל. עירית קפלן, בתפקיד אשתו, עושה את המתבקש במרחב המוגבל מראש של תפקידה. מי שמצליח קצת להבליח הוא אלון דהן, המעניק מעט לחלוחית משעשעת לדמות התעשיין העשיר שהוא מגלם. הבמאי משה קפטן, שחתום על כמה הפקות מרשימות בשנתיים האחרונות ("ינטל", "כנר על הגג"), ניסה להעניק חיזוקים בימתיים למחזה על ידי שילוב מוזיקה ווידיאו. להקת נגנים שמסתובבת וצצה על הבמה מעטרת את ההתרחשויות באתנחתאות ובדגשים מוזיקליים (הדמויות לפעמים אפילו מנהלות דיאלוג עם הנגנים) קצת ברוח סרט מצויר. פה ושם זה חביב, רוב הזמן זה לא מפריע עד מיותר. קטעי הווידיאו המשובצים בעלילה גם הם אינם מעלים ואינם מורידים. וכך, למרות האמצעים והמאמצים, זו נותרת קומדיה די סתמית ותפלה.
שורה תחתונה:
רק למי שווילוז'ני ופוליטיקה מקומית מצחיקים אותו בכל מצב.
"זהב טורקי", התיאטרון הקאמרי. קומדיה מאת חנן פלד, על פי "האוצר" מאת שלום עליכם. בימוי: משה קפטן; תפאורה ותלבושות: נטע הקר; מוזיקה: יוסי בן נון; תאורה: עמיר ברנר; וידאו: שי בונדר; תנועה: אלדר גרויסמן. משתתפים: שמואל וילוז'ני, אלון דהן, עירית קפלן, אבי טרמין, נעמה שיטרית, נדב אבוקסיס, ניר זליחובסקי, גי עקיבא, עופר פלדמן. משך ההצגה: כשעה ו-30 דקות, בלי הפסקה עוד על תרבות ובידור:

אלבום חדש: קירות ורוח

הסדרה הליטורגית: פורה, ברהמס, ורדי והנדל

ביקורת קולנוע: קומפני מן

ביקורת ספר: בקתה קטנה, דגים מנתרים

ביקורת קולנוע: ברבור שחור

לקהילת תרבות:

לחצו

מחפשים הנחות למופעי תרבות ובידור? -

מבצעים והנחות