ביקורת תיאטרון: חשמלית ושמה תשוקה
"חשמלית ושמה תשוקה". צילומים: ז'ראר אלון
אילן רונן, במאי ההפקה החדשה של "חשמלית ושמה תשוקה" מאת טנסי ויליאמס, קופרודוקציה של תיאטרון הקאמרי והבימה, כבר ביים בעבר את המחזה, שנחשב לקלאסיקה אמריקנית. זה היה ב-2003, בתיאטרון בית ליסין, ובתפקידם הראשיים של סטנלי וגיסתו בלאנש הופיעו גיל פרנק ומירב גרובר. ראיתי את ההפקה ההיא, שהייתה מצוינת בעיני, ועד היום חרוטה בזיכרוני משם סצנת האונס של סטנלי את בלאנש. ראיתי במשך השנים (לפני ואחרי) גם את הסרט הכבר-מיתולוגי עם מרלון ברנדו וויויאן ליי, את הגרסה הטלוויזיונית עם אלק בולדווין וג'סיקה לאנג, ואת לאנג ראיתי גם על הבמה (לצד טובי סטיבנס, עליו האפילה קשות) בלונדון.
ואת כל זה אני מספרת כדי להסביר שבאתי להפקה החדשה עם מטען גדול וחיובי של חשמליות מאותו סגנון, לצד רשמים אישיים מניו אורלינס, שדקות ספורות ברובע הצרפתי שלה מבהירות מה יש במקום שאד מהביל עומד בו דרך קבע כמעט והופך אותו להרבה יותר מסתם רקע למרק האנושי שוויליאמס רקח.
רוצים להתעדכן באירועי תרבות, לקרוא המלצות על מופעים או להמליץ על מופע טוב שראיתם? לקהילת פנאי ותרבות: לחצו
בלב ראשון לציון, במבנה אדריכלי עכשווי שנראה בעצמו כמו יצירת אמנות, פועל אחד ממוסדות התרבות הייחודיים...
אוטוטו תעלה יובל רפאל על במת האירוויזיון בבאזל, שוויץ, כחלק מחצי הגמר השני של התחרות. רפאל בת ה-24 מרעננה,...
- "תגיד מתי שכבנו בפעם האחרונה?"
- "מה?"
- "הזדיינו, מתי זה היה? מה, במרס?"
את הדיאלוג הזה ניהלו ארנונה...