ביקורת תיאטרון: לחנך את ריטה

"לחנך את ריטה". צילומים: דניאל קמינסקי 

"לחנך את ריטה" היא בדיוק ההצגה שתגשים את משאלתם של כל מי שהולכים לתיאטרון בשאיפה לבלות ערב בנעימים, לאוורר את הראש, לצחוק ולראות הצגה טובה שהיא פשוט כיף. ווילי ראסל הבריטי כתב בשנות השמונים של המאה שעברה את "לחנך את ריטה", גרסה מודרנית, קומית ומושחזת ל"פיגמליון" של ג'ורג' ברנרד שואו, שרבים מאיתנו מכירים גם (ואולי בעצם יותר) בגרסתו המוזיקלית - "גבירתי הנאווה".

סיפור על פרופסור מבוגר, בשל ואליטיסטי, שנשבה בקסמיה של צעירה ממעמד סוציו-תרבותי נמוך, אותה הוא מלמד, מעצב ומשנה, והשאלה היא, כמובן, עד היכן מגיע השינוי, איך היא משנה אותו מול השינוי שהוא מחולל בה, האם כל שינוי הוא לטובה והאם בסוף הם יפליגו ביחד לעבר שקיעה רומנטית (מטפורית, בטח שמטפורית).

כולם רוצים לחיות

הטוב, הרע והנערה

רוצים להתעדכן באירועי תרבות, לקרוא המלצות על מופעים או להמליץ על מופע טוב שראיתם? לקהילת פנאי ותרבות: לחצו