ביקורת תיאטרון: מי מפחד מווירג'יניה וולף

כשיצאתי לפני ארבע שנים מאולם התיאטרון בניו יורק בתום הצגת "מי מפחד מוירג'יניה וולף" עם קטלין טרנר וביל אירווין כמרתה וג'ורג', אמרתי לעצמי שהמחזה של אלבי היה ונותר מבריק ושנון ורלוונטי, נוגע בכל קצות העצבים והרגשות, ושלמזלי הגדול יצא לי לראות ביצוע חמישי נהדר של המחזה וספק אם אזכה לראות עוד ביצוע שישווה לו או יעלה עליו. הספק הזה התפוגג ונשכח לחלוטין כעשרים שניות אחרי שענת וקסמן וגיל פרנק עלו לבימת הקאמרי ומילאו בנוכחות מהפנטת את סלון ביתם של מרתה וג'ורג', זירת ההתגוששות בינו לבינה. במשך כשעה וארבעים דקות בלי הפסקה, הם - ביחד עם נטע גרטי וירון ברובינסקי - חוללו את אותו קסם תיאטרוני מופלא, שהופך הצגה לחוויה מרגשת ומטלטלת נדירה. אלבי עדיין - ואולי נכון יותר לומר שוב, שכן מיכה לבינסון הצליח לעשות את הבלתי אפשרי כמעט ולקצר את המחזה מבלי לפגום באיכויותיו ובאנרגיות שלו - מבריק ושנון וחודר, ושורט בלב ובנשמה, ורביעיית השחקנים שעל הבמה עושה מהמילים, מהדמויות ומהמצבים שיצר קונצרט אנושי מרתק, מפעים, נוגע ללב, מצחיק לעתים וסוחט רגשית. וקסמן ופרנק כמרתה וג'ורג' משתמשים בווירטואוזיות בכל הכלים שעומדים לרשותו של שחקן, ואין הכוונה לעזרים ולפירוטכניקה. שניהם מפיקים מקולותיהם מנעד מדהים שנע מעוצמה לעומק, משתמשים בשפת גוף שמשלימה ומביעה את אישיות הדמויות ואת מצבן הנפשי בכל רגע ורגע, בדיוק ובשכנוע מופלא, מרגש ומצמרר. מרתה וג'ורג' שלהם הם שני אנשים חכמים, חזקים וחלשים, מצחיקים ומגוחכים, כואבים ומכאיבים, שונאים ואוהבים, מעוררי השתאות וחמלה.


נטע גרטי וירון ברובינסקי, כהאני וניק, מפליאים גם הם בעיצוב הזוג הצעיר המשמש כלי משחק ושק חבטות למרתה וג'ורג' למודי הקרבות. גרטי נבלעת ומתכנסת בתוך שמלה שמוחקת כל מיניות, משדרת פגיעות ושילוב בלתי אפשרי אך אמיתי לחלוטין של תמימות מהסוג המניפולטיבי. ברובינסקי, בוגר בית צבי שעד כה לא נתן ביטוי הולם לכישרונו במסגרת מקצועית, מבליח כאן (פשוטו כמשמעו) ומצליח להעביר את מורכבותו של ניק, המרצה הצעיר היפיוף והשאפתן, שרואה אולי את פסגת הפירמידה שאליה הוא רוצה להגיע, אך עיוור לחלוטין למתרחש במרחק נגיעה ממנו. כל מילה נהגית בבירור ומהדהדת מפי כל הארבעה, בין אם זו זעקה קורעת לב, עקיצה שנונה, הארה מחוכמת-מתחכמת או כמעט לחישה של וידוי אינטימי. מיכה לבינסון לא רק נתן בפי השחקנים נוסח עברי חדש שנשמע נכון וטבעי, הוא גם ידע להוביל אותם עד הקצה ולהפיק מהם איכויות נדירות. אלדד לידור תפר מוזיקה בדיוק לפי מידתה של ההפקה, שבה ארבעת השחקנים עושים כולם ביחד וכל אחד לחוד דבר נפלא עם מחזה מעולה.
שורה תחתונה:
מחזה מבריק ושחקנים נפלאים, קסם תיאטרוני בהתגלמותו.
"מי מפחד מוירג'יניה וולף" מאת אדוארד אלבי, התיאטרון הקאמרי; נוסח עברי ובימוי: מיכה לבינסון; מוזיקה: אלדד לידור; משתתפים: ענת וקסמן, גיל פרנק, נטע גרטי, ירון ברובינסקי

עוד על תרבות:

ספר חדש: מוסאי

ביקורת ספר: תמונות מחיי הכפר

הקריירה החדשה של הלן קיי

ביקורת ספר: מחלת האבנים

ביקורת קולנוע: מילק