חזרה להחיים הטובים

ביקורת תיאטרון: נתתי לה חיי

"נתתי לה חיי", המבוסס על שירי דני סנדרסון, מצטרף למחזות זמר שנוצרו סביב שירים פופולריים. מאור זגורי תפר עלילת נונסנס שעידן אלתרמן מככב בה כלוזר שמת למות
מאת אורית הראל 27/02/12
ביקורת תיאטרון: נתתי לה חיי
תיאטרון הבימה בעצם התחיל עם זה. זה קרה כבר לפני עשור (2002), כשהתיאטרון הלאומי העלה את "מרי לו", מחזמר על פי שיריו של צביקה פיק, אשר נוצק בתבנית "מאמא מיה" שעלה לראשונה בלונדון ב-1999 (ומשם נדד לברודוויי ובהמשך לקולנוע בהצלחה אדירה), שבו נתפרה עלילה קומית שטותית סביב להיטי להקת אבבא. "מרי לו", ממתק צבעוני רב משתתפים, תלבושות, אנרגיה וכוכבים, הסעיר רוחות שמרניות שטענו אז כי אין זה יאה שתיאטרון לאומי יעלה דבר שכזה, אבל בעיקר זכה להצלחה מסחררת: המחזמר הוצג למעלה מ-400 פעמים וירד סופית מהבמה ב-2006. עם הצלחה, כידוע, לא מתווכחים, ואם אפשר - מחקים. וככה באו לעולם למשל "מיקה שלי" שהתבסס על שירי יאיר רוזנבלום ו"לילה לא שקט" שסבב סביב שירי שלמה ארצי (שלא לדבר על מחזות זמר שסיפרו סיפורי חיים מתובלים בשירים של זמרים פופולריים). עכשיו חוזרים אל הז'אנר בהבימה עם "נתתי לה חיי", מחזמר קומי המבוסס על שירי דני סנדרסון, שכתב וביים מאור זגורי. בעשור שחלף מאז "מרי לו" השתנו כמה דברים בנוף התיאטרוני הישראלי והפעם, כך נדמה, איש כבר אינו נרעש מהעובדה שרפרטואר התיאטרון כולל גם את הז'אנר הזה, והשאלה הרלוונטית היחידה נוגעת לאיכות ההפקה. דני סנדרסון הוא לא רק מוזיקאי ייחודי אלא גם תמלילן רב הומור וברק (למעט שיר אחד במחזמר, הוא אחראי בלעדי או שותף עם אחרים לכתיבת תמלילי כל השירים), שניחן ביכולת ניסוח מיוחדת, המשלבת נונסנס עם תחכום, עד כמה שזה נשמע בלתי אפשרי או גובל במופרך. לסנדרסון יש הכישרון לנסח בצורה קלילה, משועשעת ומשעשעת (ולעתים גם מתעתעת), אמירות ורעיונות שיש בהם עוד משהו, מעבר לצחקוק הראשון. מאור זגורי הצליח במידה רבה להישאר נאמן לרוח הסנדרסונית במעטפת העלילתית שהלביש על השירים שנבחרו למחזמר. הסיפור על יורם צוקרמן (כמו בשיר), לוזר באופי, בהגדרה ובמזל (שאין לו) שאפילו לא מצליח להתאבד כמו שצריך, מלא בהומור נונסנס, ציניות ואירוניה עצמית, ומחוזק בעיצוב קומי מוחצן, מוגזם ופיזי. יורם הנ"ל, שכל החיים הוא נעבעך שכזה, מתאהב בבחורה שבורחת לו מתחת לחופה. כיוון שהחיים הם מבחינתו סדרה של כישלונות, הוא מחליט לשים לזה סוף בקפיצה ממגדל שלום. אלא שגם כאן הוא נכשל וניצל, כי הוא נופל על פיג'ו (מהשיר). לעזרתו מתייצב אלון נודע, טיפוס חלקלק שמנהל מיזם בשם "הלא נודע" (מהשיר) אשר מבטיח לאנשים להביא למותם, ללא חרטות או כישלונות. רגע אחרי חתימת החוזה מאושפז יורם במוסד "שקט", קן קוקייה למתאבדים כושלים בניהולה של אחת בשם ריטה, שמטרתה לגרום למטופליה לחזור לשפיות - או למות.


במוסד הזה, שאליו גם חודר אלון נודע, נמצאת גם מתאבדת כושלת סדרתית בשם ורוניקה, המתגלה כאהבת ילדות של יורם. רגע אחרי שהוא מתאהב בה שוב ומוצא טעם בחייו, היא מצליחה סוף סוף לשים קץ לחייה, מה שמביא אותו לעימות הבלתי נמנע עם אלון נודע. אבל אל דאגה, אפילו בעלילה מופרכת-מופרעת כזו לא ויתרו על הפי-אנד, שמגיע בסוף. דווקא זה, הכניעה לסוף טוב סכריני, הוא בעיני מהפגמים בעלילה שרקח זגורי, שמועדת מדי פעם על מהמורות של גודש יתר, הגזמה ובנאליות. לטעמי, אפשר היה לסגור עניינים בסצנת הדיאלוג בין יורם לאלוהים (בקולו של גידי גוב) ? יותר מקורי ושובב, יותר הומור שחור (ולא עוד ורוד-סוכרזית) וגם יותר קצר. בכלל, זגורי היה מיטיב עם ההצגה - העלילה והקצב - לו היה נפרד מעוד כמה גאגים וקטעים שדומה כי היה חבל לוותר עליהם, וזה דווקא מה שחבל - כי פחות, היה יוצא כאן יותר. עידן אלתרמן הוא ליהוק-שיחוק לדמות הגיבור האנטי-גיבור הסנדרסוני, וכל הכבוד לו על כל עמידות הראש היציבות להפליא שלו לאורך ההצגה. טלי אורן (שהייתה גם בקאסט המקורי של "מרי לו") כמנהלת ריטה (והכלה הנמלטת), עושה עוד וריאציה על הדמות הקומית המוטרפת-מוקצנת שהיא מתמחה בה, אבל היא עושה את זה היטב, ועל הדרך גם מוכיחה שוב שיש לה קול מצוין ויכולת נהדרת להגיש שירי תיאטרון. שלא לדבר על האנרגיות האינסופיות שנדמה שניחנה בהן. אלון נוימן נראה כמי שנהנה מכל רגע שלו בתפקיד המבוגר הלא-אחראי בעליל, וגם לפיני קדרון הוותיק יש לא מעט רגעים של נחת, שבהם ניתנת לו הזדמנות לנצל יכולות שבדרך כלל אינו מנצל (שימו לב למונולוג המדוקדק שהוא מבטיח - ומקיים). מילה טובה נוספת למאור צבר, מעצב התלבושות, על כל ההברקות בשלל הטי-שירטס שאלתרמן לובש ומחליף במהלך ההצגה. לו היה התיאטרון עושה מרצ'נדייזינג להצגותיו, אז רגע לפני דיסק ההצגה הייתי ממליצה בחום על מכירת כמה מהטי-שירטס האלה. ביותר ממובן אחד "נתתי לה חיי" עורר בי אסוציאציות של "מרי לו" - קטן יותר, מצומצם יותר, עם פחות משתתפים ואבק כוכבים. חבל שה"צמצומים" לא כללו גם את הדבר עצמו - קיצור המחזמר והידוקו וויתור על אי אילו סצנות והתפתחויות. כי בסך הכול יש כאן עלילה מופרכת בכיף כמתבקש, הומור שהולם את הומור היוצר ושיריו; ביצועים באינטרפרטציות שונות מהמוכר כמקובל בז'אנר, ובחירת שירים שגוררת הדהוד-זמזום רב נחת בקהל.
שורה תחתונה:
סנדרסוני מאוד, קצת ארוך מדי אבל נחמד.
"נתתי לה חיי", תיאטרון הבימה. קומדיה מוזיקלית על פי שירי דני סנדרסון. מאת ובבימוי: מאור זגורי; עיבודים וניהול מוזיקלי: טל לכרוביץ'; דרמטורגיה וכוריאוגרפיה: מירי לזר; תפאורה: שני טור; תלבושות: מאור צבר; תאורה: מאיר אלון; הדרכה קולית: רחל הוכמן ומאיה אבידן. משתתפים: עידן אלתרמן, טלי אורן, אלון נוימן, פיני קדרון, אתי וקנין, אור אילן, אסף שגב, תמר בן עמי (קול אלוהים: גידי גוב). אורך ההצגה: כשעה ו-50 דקות, ללא הפסקה עוד על תרבות ובידור:

ביקורת ספר: מכירת חיסול

ביקורת קולנוע: סערת רוחות

ביקורת ספר: לא קרה כלום

ביקורת תיאטרון: ביקור הגברת הזקנה

ביקורת ספר: המייצגים

ביקורת תיאטרון: מקסי ואני

לקהילת תרבות:

לחצו

מחפשים הנחות למופעי תרבות ובידור? -

מבצעים והנחות
0  תגובות  אהבו

כתוב/י תגובה...
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב:
עריכת תגובה
השבה לתגובה
עוד בהחיים הטובים

חתונה ממבט ראשון: סוף סוף זוג מבוגר

במוצ"ש האחרון, אחרי שתי עונות, זה סוף סוף קרה: העונה החדשה של "חתונה ממבט ראשון" (ערוץ 12) נפתחה עם שידוך של...

לקריאת הכתבה
"רציתי שיזכרו את אבא דרך הציורים שלו"

5.5.19 - את התאריך הזה עמית פדר ומשפחתה לא ישכחו לעולם. זה היה היום שבו הזמן עבורה עצר מלכת, ואביה האהוב משה...

לקריאת הכתבה
אורי גלר: "אני עובד על סדרת דרמה אמריקאית על חיי"

 

מה לא נאמר על אורי גלר - שהוא מגלומן, פנטזיונר. בתוכנית של הקומיקאי האמריקני ג'וני קרסון הוא אף הושפל, לאחר...

לקריאת הכתבה
מוטק’ה גם בפייסבוק
למעלה
חזרה