ביקורת תיאטרון: עקר בית

עשור פלוס חלף מאז הועלתה לראשונה (בקאמרי) הקומדיה של ענת גוב "עקר בית", שעוסקת בחבלי הקליטה באזרחות ובפנאי של טייס בכיר בחיל האוויר, אשר יוצא לפנסיה בגיל 50. יוסי פולק היה אז זאביק, הטייס שלא מוצא את מקומו בבית מלא נשים עסוקות, מיקי קם גילמה את אשתו, וההצגה הייתה הצלחה גדולה וממושכת. עכשיו היא חוזרת לסיבוב שני, הפעם בבית ליסין ובבימויו של אלון אופיר (עדנה מזי"א ביימה את ההפקה המקורית), עם דב נבון כזאביק, רמה מסינגר כאשתו גליה ורון שחר בתפקיד חברו הטוב ביותר, שמוצא לו תחבולה שבעזרתה זאביק חוזר להיות במרכז תשומת הלב המשפחתית.

"עקר בית" נוגעת אמנם בנושא חשוב, מהותי ורציני, שמעסיק בשלב זה או אחר בחיים כמעט כל אחד מאיתנו - פרישה מהעבודה והסתגלות לשינויים שהמצב הזה מחייב - אבל היא עושה זאת בכל הכלים של קומדיה קלילה: בהקצנה, בהגזמה, בהומור מילולי ופיזי. אפשר להגדיר את "עקר בית" כאחת הקומדיות היותר קלילות של גוב, שהייתה אשפית בשיקוף ובהדהוד הישראליות.

כשזה נוגע לקומדיות כאלה, מבחן הזמן הוא לפעמים חסר רחמים, ו"עקר בית" עומדת בהצלחה במבחן הזה - הזמן לא גרם לה לדהות והיא נותרה קלילה ומשעשעת כשהייתה, ומחוברת נכון למציאות הישראלית. הוסיפו לכך הפקה מקצועית עם שני שמות מוּכָּרים-מסקרנים, והרי לכם מתכון בטוח להצלחה קופתית.

זאביק, כאמור, הוא טייס שחוגג 50 ופרישה מהחיל שהיה לא רק עיסוק, מקצוע ושליחות מבחינתו, אלא כל הגדרתו והווייתו. לגליה אשתו, שעובדת במוסד של אוטיסטים, יש קריירה, שגרה קבועה ועמוסה וחיים עצמאיים משלה. לזוג שתי בנות: יעל, נשואה (לטייס) ואם לתינוק שנולד לא מזמן שבתזמון מדהים חוזרת הביתה בגלל משבר בזוגיות, ודנה, מתבגרת עם כל התסביכים הנלווים. וישנה גם מרינה, עוזרת הבית שלא רק מנקה ומנהלת את הבית ואת יושביו, אלא גם משפרת את העברית שלה באדיבותם.

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

בתוך יום וחצי בערך מהפרישה מגלה זאביק שאין לו מה לעשות, וממציא לעצמו עיסוקים (הכנת קטשופ ביתי), שרובם ככולם מפרים ומפריעים לשגרת הבית ויושבותיו. הוא התגלמות הביטוי "מסתובב לאשתו בין הרגליים", ולא רק לה: הוא מצליח לשגע בתוך זמן קצר את כולן, כולל העוזרת.

רמוס ומתוסכל לגלות שהוא לא ממש רצוי או נחוץ, הוא פונה לחברו הטוב, הרופא, שמציע לו להתחזות לשבוע לחולה סרטן (בסוף יגידו שהייתה טעות בבדיקות), כדי לזכות באהדה/ אהבה/ תשומת הלב שהוא כה זקוק לה מהנשים בחייו ובביתו. זאביק נוקט בתחבולה, וכגוסס בפוטנציה לא רק מקבל, אלא גם מסוגל לתת יותר הקשבה, הבנה ותשומת לב לכל הבנות. הסוף טוב, כמובן, כמקובל בז'אנר, והשמחה - של הצופים - רבה.

הקאסט, בבימויו של אופיר, עושה כנדרש את המוטל עליו, אם כי אני מודה שקצת התקשיתי להשתכנע שדב נבון הוא טייס, אפילו בפנסיה. משהו מהנעבעך שהוא מרבה כל כך לגלם בווריאציות שונות נותר גם בטייס שלו, שאמור להיות מאצ'ו נטו, גם אם אבוד. רמה מסינגר משתמשת בכל ארסנל הטריקים הקומיים שלה, כולל פלבולי עיניים, אינטונציות ושפת גוף. מי שגונבת סצנות בקלות ועושה את תפקידה בחן כובש היא מאיה בכובסקי, שמגלמת את הבת הצעירה דנה. וכמי שראתה את ההפקה המקורית, אני מודה שאהבתי יותר את הביצוע המקורי, אבל אולי זו רק אני. מי שלא ראה ו/או לא זוכר, ומחפש הצגה לאוורר בה את הראש ולצאת שמח - ודאי ימצא כאן את מבוקשו.

שורה תחתונה: קומדיה ישראלית מבדרת.

"עקר בית", תיאטרון בית ליסין. מאת: ענת גוב; בימוי: אלון אופיר; תפאורה: סבטלנה ברגר; תלבושות: אורן דר; תאורה: קרן גרנק; מוזיקה: אמיר לקנר. משתתפים: דב נבון, רמה מסינגר, רון שחר, תמרה קליינגון, לורין מוסרי, מאיה בכובסקי. משך ההצגה: כשעה ו-40 דקות, ללא הפסקה

עוד על תיאטרון:

איבנוב

טרטיף

פאניקה

וניה, סוניה, מאשה ושפיץ

רוצים להתעדכן באירועי תרבות, לקרוא המלצות על מופעים או להמליץ על מופע טוב שראיתם? לקהילת פנאי ותרבות: לחצו

ההה