במלחמה כמו במלחמה

"אמא קוראז' וילדיה". צילומים: דניאל קמינסקי 

"אמא קוראז' וילדיה" של ברטולד ברכט הוא מחזה עם שירים, מחזה שאנשי אקדמיה בתחום התיאטרון מרבים לדבר על היותו התגלמות תיאטרון אפי שמשתמש בטכניקת "ניכור" (ראו מאמרו המעניין של פרופ' גד קינר בתוכנייה), מחזה שהוא משאת נפשן של שחקניות בשל התפקיד הראשי והמאתגר שהוא מזמן, סוג של קלאסיקה מודרנית.

73 שנים חלפו מאז כתב ברכט את המחזה, 62 מאז עלתה בישראל ההפקה הראשונה שלו - הנוכחית היא השישית - והמחזה הזה, על הישרדות וחיים במלחמה, מנוכר, מרוחק ורב סמלים ככל שיהיה, ממשיך להיות רלוונטי ולדבר אלינו. כי גם אם מה שמתרחש בו הוא מוקצן ומוגזם, מעוות וגרוטסקי, הוא עדיין עוסק בעניין שנוגע למציאות חיינו: איך לשרוד ולשמור על שפיות כלשהי במציאות של מלחמה, איך לנסות לשמר תקווה, איך ללמוד לחיות עם שלום.

אמא קוראז', מזנונאית-רוכלת, אינה יודעת לחיות עם שלום, אינה מסוגלת לראות את עצמה שורדת אותו. היא מכירה את כללי המשחק במלחמה. יודעת לשרוד בה, אפילו להרוויח ממנה לעתים. והיא מהמרת שתצליח גם להערים עליה ולהציל ממנה את שלושת ילדיה, שני בנים בגיל גיוס ובת אילמת. אבל בהדרגה מתברר לה שכל התחמנות והערמומיות שלה לא מועילות לה. בזה אחר זה היא מאבדת את שלושת ילדיה - תחילה שני הבנים ולבסוף גם הבת, ומשלמת את המחיר הגבוה ביותר שאם נדרשת לשלם במלחמה. ועדיין, היא ממשיכה בשלה, ממשיכה להשתרך אחרי הצבא הלוחם, לרדוף את המלחמה ולהציע את מרכולתה. אלה החיים היחידים שהיא מסוגלת לחיות.

מה יגידו הילדים 

עבודה אנגלית

קסמי הכפר

שיפוץ הרסני