בני תרבות, די לצפור

אדם ניכר בכוסו בכיסו ובכעסו; עם ניכר בגלליו המוטלים בראש חוצות. כיצד ייתכן שבעלי כלבים למינהו המחבקים את כלבם, נוהגים בו ברוך ואהבה, מניחים לו, לעתים קרובות, להפיץ את גלליו במרחב הציבורי? בכל אשר יפנה יגלה ההולך גלל המונח לפניו. אין כמעט אחד מאתנו שלא ראה במו עיניו כיצד הכלב (הכוונה גם לכלבה) של שכן או שכנה או סתם כלב שהרצועה לצווארו מעידה עליו כי הוא בן תרבות, אץ רץ להטיל גלליו בכל אשר יחפוץ, ואחר כך מגרד את שער ביתו, או נוהם וזה נפתח כחץ מקשת. כלומר, הבעלים שיגרו אותו לרוקן את קיבתו העמוסה לעייפה במרחב הציבורי.

וזה מרגיז. שהרי בני תרבות אנחנו, לכאורה ,ומגדלי כלבים על אחת וכמה . שביתם מרווח וחצרם לעתים גדולה אף היא , מדוע הם אינם מלווים את בן טיפוחיהם במסלול הנלוז הזה? ואם כבר מדברים על תכונות של בני עמנו הרי עוד אחות מהן: הצפירות.

עם סגולה

תורידו את היד מהצופר, זה לא יהרוג אתכם. shutterstock

בכל אשר תפנה תשמע את הצופרים למינהם. יש כאלה הצופרים לבן או בת זוגם על מנת שיחפזו למכונית הממתינה להם. יש הצופרים על מנת לבשר בחדווה את בואם. יש הצופרים בהמתנה לרמזור על מנת לרמוז למכונית שלפניהם כי הגיעה העת להיות דרוכים יותר, שהרי הרמזור עוד מעט קט יהבהב בירוק. יש הצופרים לאות מחאה על כל שהמכונית הנוסעת לפניהם מתמהמהת מעט או מאיטה חלילה על מנת לברר אם יש חנייה בשולי הדרך.

ואוי לו לנהג שיחליט על חנייה, יעצור ויבקש לנסוע לאחור על מנת להשתלב באותה חנייה נדירה הפנויה למהדרין. המכונית שמאחור תצפור בקולות יבבה עד אשר יתפוש את מקומו או ימלט מחמת הבהלה. זו צפירת מחאה כנגד החצוף שמבקש לחנות, ואותו נהג שצפר זה עתה, עוד מעט קט יבקש אף הוא חנייה וכאשר יאיט וישמע צפירה מאחור,מאחיו לנשק, מיד יזנק עליו בחרון אף: "מה יש לך אתה? אתה לא רואה שאני רוצה לחנות ... יאללה תעוף מכאן!". ועוד כהנה וכהנה.

שהרי בני תרבות אנחנו. עם הבחירה. עם סגולה. בנו בחר היושב במרומים מכל העמים ואנחנו מבקשים מעט רחמים. לפחות נהיה ככל העמים. שם הצפירות דועכות ובעלי הכלבים מהלכים עם שקית בידי המלווה. נכון, אין הכוונה לאפריקה ולאסיה אבל במחוזותינו עדיין הקידמה מהססת מעט. חבל.

עוד ברייכר מתרגז

פניות לגדעון רייכר - [email protected]

ומה מרגיז אתכם? הצטרפו לפרלמנט של מוטק'ה