בר לחם. בדיוק כמו שלחם צריך להיות

בגיליון יוני של המגזין הגסטרונומי "על השולחן", במסגרת "מדד מאה המקומות הכי שווים בעיר תל אביב" מופיע "בר לחם" כמקום הכי שווה בעיר לפוקאצ'ה (לקנות הביתה) בעיר. והכי מכל הפוקאצ'ות מציינים שם לשבח את פוקאצ'ת הגרעינים של המאפייה הקטנה, הטעימה והמקסימה הזו שנחבאת בצניעות סמוך למתחם כיתן-גולף בהדר יוסף.

אני מכירה את המקום כשנתיים (ותודה לחברתי אילנה שגילתה לי אותו) וכל הזמן הזה רק חיפשתי תירוץ לפגוש את האנשים שמאחורי הפחמימות המעולות האלה. ובכן כך: את המקום הקימו לפני ארבע שנים שירה ודגן שחם, היא עורכת דין "יוצאת הפרקליטות" שעסקה לא מעט בתחום מעמד אישי והוא מי שלמד ארכיטקטורה ומחשבים באוניברסיטת תל אביב, ובעל משיכה למטבח מגיל צעיר, שאותה מימש במטבחים שונים כמו זה של "דיקסי" ו"טנטו-באצ'י".

לפני כמה שנים החליט דגן שמכל מלאכות המטבח זו שהוא רוצה להתמקד בה היא אפייה, ואפיית לחם בפרט. לצורך כך טס לניו יורק, למד קורס אפיית לחם ב-French Culinary Institute ועם שובו עבד בכמה מאפיות. "דגן הוא יקה מהבית, ולחם זה לגרמנים", צוחקת שירה, "צריך לדייק ברמת הגרמים. זה כימיה. לא כל אחד יכול לאפות לחם. אבל לדגן יש גם ראש ריאלי וגם הייתה לו משיכה, והלימודים, ואחר כך הניסיון שצבר, וכשהוא הרגיש שהוא בשל, פתחנו את 'בר לחם', כשהוא על התנורים ואני על הפרונט". סמוך לפתיחה נולד בנם הצעיר (מיכאל), אח לשני אחיו התאומים. 

העסק גדל, וכעבור שנתיים הכניסו בני הזוג שותפים, את יובל וגלי שניר, ועכשיו הבנים שניהם על האפייה והפיתוח והבנות בחזית. נוכחותם של השותפים גם אפשרה לשירה ולדגן לארוז את עצמם ואת שלושת ילדיהם ולטייל איתם במשך קרוב לתשעה חודשים בעולם (היא הייתה המורה), בין היתר בניו זילנד ובווייטנאם. "שחרור עם הילדים", מגדירה שירה בעיניים נוצצות את החוויה. כן, הם חזרו לפני שבועות אחדים בלבד.

ומי שרוצה הצצה למקום ולמאפים מבלי לזוז מהמחשב יכול לעשות זאת באתר www.breadbar.co.il, שבו מוקרן סרטון שצולם במקום. אין קריינות פומפוזית, אין בעצם קריינות בכלל. רק לטעום בעיניים.

"בר לחם" - "לחמים ותופינים בעבודת יד מחומרים טבעיים ובשיטות מסורתיות". רח' קהילת סלוניקי 7, נאות אפקה (הדר יוסף), תל אביב

עוד על מתכונים ואוכל:
גיליון מיוחד: על השולחן בתל אביב
שתי עוגות גבינה לשבועות