בריאות השיניים בגיל הזהב

עם העלייה ההדרגתית בתוחלת ואיכות החיים, המושג "גיל הזהב" אינו ברור כל כך. לא ברור מאיזה גיל "נכנסים" לגיל הזהב? האם בגיל 65 שהוא גיל הפנסיה ההיסטורי או בגיל 67 שהוא גיל הפנסיה הנוכחי או שמא בגיל 70 ואולי 75? כיום יותר ויותר אנשים מעל גיל 65 ממשיכים לעבוד, חיוניים ומלאי חיים. למרות העלייה בתוחלת ואיכות החיים, עם הגיל חלים מספר שינויים בחלל הפה, הדורשים התייחסות מיוחדת הן מצד רופא השיניים והן מצד המתרפא. ראוי לציין כי השינויים מופיעים באופן איטי והדרגתי, ואין חוקים או גיל ספציפי לעצם הופעתם. [u]
התופעות השונות המופיעות בחלל הפה עם העלייה בגיל כוללות:
[/u] [u]
א. שינויים בריריות חלל הפה
[/u] חלק מהשינויים כוללים שינויים ניוונים ללא כל משמעות, אך לעיתים השינויים יכולים להצביע על סרטן חלל הפה. יש לשים לב לכל שינוי צבע או צורה בשפתיים, לחיים, לשון וחניכיים ולהיבדק על ידי רופא השיניים מיד עם הופעת השינויים. בנוסף מומלץ כמובן לבצע בדיקה תקופתית כל 6 חודשים, גם אם אין ממצא חריג. במסגרת הבדיקה התקופתית, רופא השיניים יבדוק גם את רירית חלל הפה, כולל אזורים שאינם נגישים למטופל, כגון האזור מתחת ללשון. יש להדגיש כי סרטן חלל הפה הינה מחלה קשה וקטלנית, המופיעה לרוב מעל גיל 40, וקשורה לעישון ושתיית אלכוהול. עקב אחוזי התמותה הגבוהים, הגילוי המוקדם הינו בעל חשיבות רבה ביותר, שכן הוא יכול לגלות נגעים טרום סרטניים או נגעים סרטניים, וזאת בשלב הראשון להתפתחותם. הטיפול בשלבים אלו מביאה לרוב להחלמה מלאה.


[u]
ב. ירידה בהפרשות הרוק
[/u] הירידה בהפרשת הרוק הינה הדרגתית עם הגיל, עקב התנוונות בלוטות הרוק, והיא מוחמרת במצבי חולי מסוימים ובנטילת תרופות מסוימות. לרוק תפקידים חשובים בחלל הפה, מעבר לתפקידו בעיכול המזון: הרוק משמש כנוזל סיכה, והעדר רוק מקשה במיוחד על מטופלים עם תותבות. כל תנועה של התותבת בחלל הפה, עם מיעוט רוק, גורמת לכאבים ופצעים. הרוק משמש כגורם מגן בפני מחלת העששת, והוא נעשה בעזרת יכולת נטרול חומצה של הרוק. מיעוט רוק אינו מאפשר נטרול יעיל של החומצה, המופרשת על ידי חיידקים, וכתוצאה מכך מופיעה עששת במספר רב של שיניים. עששת זו נקראת "עששת דוהרת". יש לשים לב במיוחד למטופלים אשר עברו הקרנות לאזור הראש והצוואר, עקב גידול סרטני באזור. הקרינה מחישה את תהליך הניוון של בלוטות הרוק, והתוצאה המתקבלת הינה ירידה דרסטית ומהירה בכמות הרוק, הגורמו לסבל רב ולתופעות שתוארו קודם. הטיפול בירידה בכמות הרוק הינה בעיקר באמצעות תכשירים, המעודדים הפרשת רוק ובמצבים קיצוניים קיים גם שימוש ברוק מלאכותי. בנוסף, יש לרוב צורך בטיפול עם תכשירים המכילים פלואוריד בריכוז גבוה, למניעת מחלת עששת. [u]
ג. החמרה במחלת חניכיים
[/u] מחלת החניכיים כוללת דלקת ברקמה הרכה בצורתה הקלה והשכיחה, ובספיגת העצם התומכת בשיניים בצורתה המתקדמת. עם הגיל עולה שכיחות המחלה בצורתה המתקדמת - ספיגת העצם מואצת ומתבטאת בניידות שיניים ועד לאובדן השיניים. מחלת החניכיים ניתנת לטיפול ומניעה, בין אם בטיפולים פשוטים יחסית הכוללים הסרת אבנית והדרכה בהיגיינה, או בטיפולים מורכבים יותר, הכוללים גרידת חניכיים בהרדמה מקומית. לעיתים יש צורך ניתוחי חניכיים מורכבים, הכוללים במצבים מסוימים אפשרות לבניית העצם שאבדה. [u]
ד. עששת שיניים
[/u] עששת השיניים אופיינית לגיל צעיר ופוחתת עם הבגרות. בגיל מבוגר יותר, נצפית עלייה בכמות העששת שמיקומה בשורשי השיניים, שנחשפו כתוצאה ממחלה החניכיים, אשר תוארה בסעיף הקודם. העששת הזו מוחמרת במצבים של ירידה בהפרשת הרוק, ופוגעת במרבית השיניים. בעששת שעל גבי השורשים יש לטפל באופן יסודי, ועדיף בשלביה הראשונים, היות ועששת זו מתקדמת בצורה מהירה ביותר. מומלץ לבצע ביקורת תקופתית כל 6 חודשים במרפאת השיניים, ובתדירות יותר גבוהה במצבים של ירידה בהפרשת הרוק. הטיפול חייב להיות מהיר ויסודי וצריך לכלול טיפולי מניעה, כגון שיננית בתדירות גבוהה וטיפולי פלואורידציה במרפאה וכן בבית.


[u]
ה. אובדן שיניים
[/u] עקב מחלת החניכיים והעששת, יותר שיניים אובדות בגיל המבוגר. אובדן השיניים גורם לבעיות אסטטיות ו/או תפקודיות, ומהווה לא פעם אתגר טיפולי לרופא השיניים. רופא השיניים, לאחר בדיקה מקיפה, יציג בפני המטופל את תוכנית הטיפול, אשר יכולה לכלול מספר אפשרויות להשלמת את השיניים החסרות: גשר, תותבת או שתלים. חשוב להדגיש כי קודם להשלמת השיניים החסרות, רופא השיניים יזמן את המטופל לשיננית, ולעיתים לרופא חניכיים, לצורך טיפול ומניעת מחלות במשנן הקיים.
להתייעצות עם מומחי מוטק'ה:
[u]

בריאות השן בגיל המבוגר

[/u] [u]

כירורגית פה ולסת

[/u] [u]

מחלות חניכיים

[/u] [u]

רפואת שיניים

[/u]
[u]
פורום סרטן אונקולוגיה
[/u]